לחם שמים על משנה תמיד ד:א

ראשו לדרום ופניו למערב השוחט עוקם את ראשו כו'. הכי מוקמינן לההיא דתנן פ"ג דיומא.

אברא למ"ש המפרש כאן. אין צורך לומר כן. אלא התם בפר שעומד בין האולם ולמזבח. נמצא זנבו לצד מזבח. ואינו דרך כבוד. מה גם שמא ירביץ גללים. ברם כבש התמיד. בצפון קאי ליה. אינו צריך עקימה. רק שיהא צוארו שהוא בית שחיטתו למערב. וראשו מושכב פשוט מתוח פונה לדרום. אלא שערפו לצד מזרח. וצוארו פונה לצד שכינה. ודילמא היינו נמי עוקם את ראשו דהתם בפר. אינה אלא הפיכת צואר למערב בלבד. והכא והתם חדא מילתא היא.

על טבעת שניה עתי"ט שהביא מ"ש סמ"ג בטעם הדבר. שלא יאפינו כתלי ההיכל והאולם.

לא הבינותי זה כלל. כי מה ענין כתלי היכל ואולם. לעכב זריחת השמש בבוקר. ולהאפיל על מכבש הנשחט אז בצפון העזרה סמוך למערב. ואמנם על של בין הערבים. ודאי מאפילים המה גם בעד טבעת שניה. של אותה קרן מזרחית.

בא לו כו'. עתי"ט ז"ל ובגמרא דיומא פריך כו'. איברא כל ההוא שקלא וטריא. אליבא דר"ש איש המצפה. אסיק לה תלמודא. עמ"ש שם בחי"ג בס"ד. ברם לתנא דידן לא צריכנא להא. דודאי מאי דסמיך ליה עביד ברישא. דאל"ה. הויא לה העברה על המצוה. כ"ש אי עסקינן דשחיט במזרח כנגד הפתח. כמ"ש תו' שם. אבל זה אי אפשר מפני הטבעות.

נותן מזרחה צפונה תחלה. אחר ששחט תמיד של שחר. לרע"ב. וא"צ לומר בשל ערב. דהתם קאי.