לחם שמים על משנה תמיד א:א

הצעה למסכת תמיד

ידוע מה שאמרו רז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אבינו. כבר תקנתי להם סדר מעמדות כו' ואמרו כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כו'. וע"ע בהצעה לפני מסכת מדות. לפיכך לא לריק הוא יגיענו בה ועמלנו בסדר עבודה.

יש לידע המפרש למסכת תמיד בש"ס. אינו פירש"י אלא של רבי שמעיה תלמידו של רש"י.

בית הניצוץ אית דמפרשי שהיה גבוה ופתוח נגד רוח מזרח. והיו נצוצי חמה מכים עליה. והשאר היו נמוכים. שלא זרחה עליהם השמש.

זקני בית אב המשמר היה מתחלק לשבעה בתי אבות כמנין ימי השבוע. רע"ב.

ובגמרא שילהי מנחות (דקז"ב) משמע. שלא היו אלא ששה בתי אבות. כמנין ימי החול (וכן הוא בירושנמי ספ"ה דשקלים) ופירש"י שם בשבת כולן שוין. וכפרש"י שלהי פרק מקום שנהגו (והכי מוכח התם) וס"פ נושאין.

ונראה שר"ל. כל בתי אבות של משמר העובד אותו השבוע. שוין בשבת. כדרך שכל המשמרות שוות ברגלים. וצ"ע מניין.

אמנם בתוספתא דתענית. ובר"מ ה"ל כלי המקדש. יש דרך אחר. שלא כדברי זה. ושלא כדברי זה. ומשמע שאין כל המשמרות חלוקין לחלקים שוים. אלא יש מהן לשלשה ולארבעה וכו'. גם שאינן שוין בשבת. ועיין ד"ה (א"ט) משמע כרע"ב. וצ"ע בירושלמי פ"ד דתענית.

וצריך לדעת ג"כ. ששתי משמרות קבועות היו שם בשבת. אחת משמשת שחרית. ואחת ערבית. כמ"ש בס"ד שילהי סוכה.

א"כ כשאנו אומרים כל בתי אבות שוין בשבת. כל בתי אבות של משמר היוצא. שוין בשל שחר. ושל הנכנס שוין בערב.

וזקני בית אב ישנים שם כתי"ט בחציה שבחול.

ולא משמע הכי לשנא דמתניתין. דמוקף רובדין סביב מארבע רוחותיו משמע ודאי. ועלה קאי. ישנים שם. סתמא אכולהו קאמר. ואין נראה לומר. משום שהרובדים היו זיזין בנוים בכותל בולטים לאויר הלשכה. הי"ל דין עליות שלא נתקדשו. דליתא. אלא כדבעינן למימר בס"ד.

איש כסותו בארץ בהא ודאי נ"ל בחציה שבחול. שראשי פספסין מבדילין. כמ"ש פ"ק דמדות. היינו משום שהילדים רגילים בטומאה (כדאיתא בהישן דמשו"ה לעולם חולצין) והיינו דמסיק הכא ארע קרי כו'. מאי דלא שייך בזקנים. אבל משום שכיבה גרידא ודאי ליכא קפידא. דשכיבה אינה תשמיש של גנאי. תדע מדדייק תלמודא (קידושין עח"ב) אקרא דשמואל שוכב בהיכל. והא אין ישיבה בעזרה כו'. תיפוק ליה דתשמיש גנאי הוא. ואסור אף למלך בעזר' אצ"ל. בהיכל. ותו דהא ודאי אף לשכה הפתוחה לחול בלבד. לא גרעא מהר הבית גרידא. דאסור בו כל תשמיש של בזיון. כמו ששנינו לא יכנס אדם להר הבית במקלו כו'. איברא בית המוקד בחציו של חול. נמי פשיטא דחמירא קדושתיה מהר הבית. אפ"ה שכיבה שריא ביה. ש"מ דלא מקריא תשמיש גנאי. ומעתה יש ק"ו לעליה דבית הכנסת שלנו. אבל תשמיש של גנאי. ודאי אסור בהם. ודלא כמרדכי שהביא ב"י בא"ח סקנ"א. כמ"ש שם במור וקציעה בס"ד.

ומניחין אותן תחת ראשיהן לא תחת ראשיהן ממש. לפי שאסור להשתמש בהן שלא בשעת העבודה שמוש הגוף של לבישה. והצעה לשכיבה והדומה. רפ"ז דיומא. ועיין עוד פרק קמא דמדות בס"ד.

וב"כ של כבוד היה שם באותה מחילה שלא נתקדשה. ועמ"ש בס"ד שילהי מדות.