לחם שמים על משנה טהרות ח

המאבד ביום צריך לפרש דחשיב ספק טומאה הבאה בידי אדם.

ואם חיה משמרם טהורים קמ"ל אע"ג דאינו יושב בצידם. אלא כדרך סתם שמירה דמתניתין. אע"פ שהוא יוצא ונכנס. סגי. כמ"ש בס"פ דלעיל בס"ד. כך נ"ל.

נפלו כו' נפל כו'. לא דמי לההיא דפ"ה דע"א מ"ד. דאפילו ברשות גוי. לית לן בה. כה"ג.

שאני התם דלא ידע לאיזה צורך הפליג הישראל. וכל שעתא סבר השתא אתי חזי לי. אבל הכא ידע דצריך לשהות זמן מה עד שיחזור ויבוא לכאן. שהרי עסוק הוא בהבאה. וק"ל.

פתוח ומצאו נעול נ"ל מיירי נמי בשלא נגנב כלום.

טמא עתי"ט בשם הר"מ. ונ"ל פשוט דלאו דווקא. אלא ה"ה לקבולי טומאה. חדא מילתא היא. וקרי ליה טטמא. כמו גבי הכשר. דאוכל המוכשר לקבל טומאה. טמא קרי ליה. דוק ותשכח טובא.

חשב עליו כו'. היינו דבור. כמו בכל מקום במשנה.

מלאה משקין טמאין הא דנקט משקין. אע"ג דודאי אין השקה מועלת. אלא למים בלבד. לא לשאר משקין. כדתנן מ"ח פ"ד דמכשירין. נ"ל דקמ"ל אע"ג דנתערבו שאר משקין במים. אם רוב מן המים. נדונין כמים. וסלקא להו השקה. כדתנן נמי התם. עצים שנפלו עליהם. משקין טמאין וירדו עליהן גשמים. אם רבו. טמאין. וכן עוד בכמה מקומות במקואות דכוותה. דהולכין אחר הרוב. ועיין גמרא פ"ג דבכורות (כב"א) הלוקח ציר מע"ה משיקו כו'.