לחם שמים על משנה תענית ד:ה

וכל מי שטעה שבטו. כתב הרע"ב ולא היה יודע עם מי ילך עכ"ל:

ולא ידעתי מהו. וענין משנה זו נעלם ממני מכל וכל. האם מחלו בני זתוא לכל הבא למלא ידו להקריב עמהם. ומה שייכות טעות השבט לכאן. אולי ר"ל מי שהיו אבותיו מוחזקים במביאי העצים ונשכח יחוסו. ואינו נראה לי:

אבל היותר קרוב אלי שבפעם הראשון שהתנדבו בני זתוא. כשעלו מן הגולה. עלו עמהם כהנים ולויים וכל מי שטעה בשבטו. ונלוו עליהם והשתתפו עמהם בנדבת העצים. על כן זכו עמם להיות יד כולן שוה בהם. שהם ובני בניהם של אותם שעלו אתם. ונספחו עליהם בנדבה הראשונה ואחר כך היו ידועים למשפחותם ולבית אבותם. אותן העולים הנלווים על בני זתוא. והיו מקריבין עמהם באותו בכל שנה. וזה נראה לי פירוש אמיתי במשנה זו:

אך דעת הרע"ב רחוקה ממני. ודבריו סתומים וחתומים ונעלמי' מהבינם. ויש מהתרעומת על פרשנים המקצרים דבריהם יותר מדאי. ואף שדבר זה אינו יוצא ממנו לא איסור ולא היתר ולא דין מהדינים. אעפ"כ משנה שלמה היא. ולשונה חיים ומרפא לנפש. ואין ראוי שנקחהו בלי הבנה. ואם דבר קל ופשוט היה אצל הרע"ב ז"ל. קשה הוא אצלינו יתמי דיתמי:

משנה לחם בעשרה בו אולי מפני זה לא קבעו בו התענית. אע"פ שרובו של היכל נשרף בעשירי.

משנה לחם לענין מ"ש רע"ב. בבני קוצעי קציעות שנקרא בני סלמאי הנתוצתי. עמ"ש בס"ד בחי"ג.