לחם שמים על משנה תענית ד:ד

קרבן עצים אין בו בנעילה עיין בפי' הרע"ב שכתב שלא ירד לסוף דעתו של הרמב"ם ז"ל שנראה מדבריו שיש תפלה יתרה לאנשי מעמד והיא נקראת מוסף. והתי"ט דחק עצמו ליכנס בפרצה דחוקה. ולהחזיק בפלך הדעת הנדחה הלז. ואע"ג דסלקה ליה שיטת הר"מ וקלסה. לא כיפי תלי לה המעיין יראה כמה מהדוחק יש בה. ועיין בכ"מ:

ומה שהוסיף בתי"ט לעשות לה סמוכות מן הירו' דקאמר. ש"מ שמתפללין ארבע. לא ידעתי מה זו סמיכה שסמך עליה. שלדעתי שמתפללין ארבע שייך נמי בתעניות. שהרי שלשה למעמדות בכל יום. שהם ערבית שחרית מנחה ונעילה. וכי הא דאמרינן בפ' ב"מ [ד' כ"ד ע"א] יום הוא שנתחייב בארבע תפלות. שהכוונ' עם תפלת ערבית והוצרך להודיענו דנפקא לן ממתני' שמתפללין נעילה במעמדות. והיינו דחדי' לן. הבו דלא לוסיף עלה תו צלותא יתירתא:

ותדע עוד שעל כרחך כך פירושו של הירו' הנזכר כמו שאמרנו. דהא דיוקו שמתפללין ארבע שייך נמי בתענית. שהרי שלשה פרקים הללו שבהם כהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום נשנו כאחד. ואי מדתנן ד' פעמים כהנים נושאים כפיהם שמע לה. א"כ הכי נמי קאי אתעניות כמו אמעמדות וק"ל:

ועל כרחך תעניות דתנן לאו של מעמדות הוא. דאי הכי לא הוו שלשה פרקים. דהיינו תעניות היינו מעמדות. ובלא תענית צריכים לישא כפיהם ד' פעמים מחמת המעמדות. אלא ודאי בשאר כנסיות ישראל שאין בהם מעמד מיירי. שהכהנים נושאים כפיהם בהם בכל תפלתם. והיכי משכחת לה ד' פעמים ביום בתעניות.

ולכן ודאי הגירסא שבגמרא דריש פרקין מוכרחת (ולא כמו שהמציא הרב בכ"מ גירסא חדשה מלבו. ונשא פנים במ"כ כי רב להדר פני גדול. בדבר שאין לו שחר). ומשנתינו הכין מתפרשא דיש בשלשה פרקים הללו יום א'. דהיינו יום הכפורים. שבו נושאין כפים ד' פעמים ביום:

והשתא שפיר איתא להך דירושלמי דש"מ דמתפללין ד' בתעניות כמו במעמדות. ומשכחת לה בתענית צבור שיש בו נעילה. והיינו דמתפללין ארבע. שיום זה נתחייב בד' תפלות כדרך שאמרנו. ולא מן נושאים כפיהם שמעינן לה. אלא מנעילת שערים דתנן. דמיתוקמא אכולהו ג' פרקים. ולא כמוסף. שידוע שאין מוסף אלא ביו"ה. והוא דבר ברור ומוכרח לענ"ד בכוונת הירושלמי:

וגם השכל הישר נותן שאלמלא נתכוין התנא במלת מוסף לתפלה יתרה של אנשי מעמד. היה קורא לה שם חדש. ולא ליתן מקום לטעות בשם מוסף הרגיל וידוע:

ותו קשיא לי אליבא דרמב"ם. אם נאמר ע"פ דרכו שלעולם בכל הזמנים התפללו במעמדו' תפלה זו היתרה להם. מלבד של מוספין ביום שיש בו קרבן מוסף. וכן דבריו שבחבורו מוכיחין באמת. א"כ הא דתנן ריש פרקין כהנים נושאים כפיהם ד' פעמים ביום וקמפרש במוסף. דלדידיה היינו מוסף של כל יום המעמד. ושל י"ט לא הוזכר כלל. והא הוי מצי למיתני דמשכחת לה נמי ה' פעמים ביום דהיינו ביו"ה וצ"ע רב:

וליכא לשנויי שינויא דחיקא. דאליביה דרמב"ם הכי מפרשינן למתני'. דכל הג' פרקים שוים שיש בהם נשיאות כפים ד"פ. ומשו"ה לא אשמעינן זימנין דאיכא ה"פ. דלא תני אלא הנך דדמיין להדדי דאיתנהו בד"פ. ובמה שחלוקים זה מזה לא קמיירי:

משום הא לא איריא מכח הוכחתי לעיל דתעניות דתנן. לאו של מעמדות הן. וא"כ הא לית בהו צלותא יתירתא והיכי משכחת ד"פ ביום. אלא ודאי ליתא ודוק היטב:

משנה לחם קרבן מוסף עתי"ט מ"ש אבל למזבח עצמו לא היו מניחים לגבעונים לחטוב עצים ולשאוב מים. יפה אמר. ודבר מוכרח הוא. שהרי אף כהנים בעלי מומים מתליעין בעצים. ולא היו מניחין לגבעונים לעשותו.