לחם שמים על משנה תענית א:ד

היחידים. פירשו הרע"ב והרא"ש ת"ח שמיוחדים במעשיהם. והתי"ט השיג עליהם. מדאמר בגמרא איזה יחיד ואיזה תלמיד. ש"מ דיחיד עדיף מתלמיד והאריך בזה. וסוף דבריו וא"כ לא שפיר עביד הרא"ש שכתב ת"ח עכ"ל:

ואני אומר אטו לא שני ליה בין ת"ח לתלמיד סתמא. וכסבור הרב תי"ט שמלת חכם הסמוכה אצל תלמיד. איננה תואר. ומלת תלמיד דבוקה ופירושה תלמידו של חכם:

אבל הנר' אלי מוכרח בכמה מקומות. שגם החכמים נקראים ת"ח. ושם התואר הוא כך. ואין מלת תלמיד דבוקה. אבל הרצון בו תנמיד שהוא חכם. והיה ראוי לפי זה נומר בריבוי תלמידים חכמים. אבל לפי רוב השימוש בשם זה קצרו אותו. וחסרו ממנו המ"ם כאילו מלת תלמידי דבוקה. ואינה אלא כמו שאמרנו. שגם החכמים המובהקים קרויים ת"ח. וזה לענווה להם. לפי שנחשבים כולם תלמידים זה לזה. כדברי האומר הרבה למדתי מחבירי יותר מרבותי. ועוד שאין מחזיקים את עצמם שלמים בחכמה. אכן כמו שלא הגיעו לתכליתה. וכל ימיה' יצטרכו למלמד ילמדו ממנו. וא"כ אזיל ליה דיוקיה על הרא"ש והרע"ב ז"ל: