לחם שמים על משנה סוכה ג:ו

עלתה חזזית על רובו. כתב הרע"ב במקו' א' הוא דבעינן רובו. אבל בב' או בג' מקומות אפי' על מעוטו פסול. והקשה בתי"ט השתא שנים פסול ג' מיבעיא עכ"ל:

והכא לא שייך למימר כדאמרי אינשי. כדאמרינן בעלמא. דדווקא לקולא הוא דאמרינן הכי. דמשמע אפי' טובא נמי. אבל הכא לחומרא ליכא למימר הכי:

ובאמת בתו' ריש מכילתין בגמ' (דב"ב) ד"ה אפי' מ' ונ' אמה. משמע דבזו ואצ"ל זו. נמי אמרינן כדאמרי אינשי ע"ש. וי"ל דאי הוה אמר ב' לחוד. הו"א הכי דווקא הוא דהוי מומא ופסול. אבל טפי אורחא הוא וכשר. ודוגמא לסברא זו. נזכרה בפי' הרע"ב גבי נקלף:

אי נמי איכא למימר משו"ה נקט לישנא יתירא. דלא ניתי למטעי דלפלוגי ברישא הוא דאתי. דלא מיפסל ברובו אלא במקום א'. אבל בשנים אפי' ברובו כשר. כדאיתא בגמרא דהכי הוה ס"ד. והשתא דנקיט בג' מקומות על כרחך לאו ארישא קאי ואהתירא קמהדר. דבג' מקומות יותר סברא לפסול. דמחזי כמנומר כדאיתא בתלמודא. אלא ודאי אפסולא דמעוטו מהדר. ושמעינן טעמא מדנקט ג'. דמשום דהוי כמנומר הוא:

עי"ל דב' באתרוג קטן. (למר כאגוז ולמר כביצה) וג' בגדול. כדשנינן ריש מפנין [דף קכ"ו ע"ב]. ובפ' במה אשה [דף ס' ע"ב] גבי סנדל המסומר ד' מסנדל קטן וה' מגדול. וזה פשוט ורגיל בתלמוד. ולא ידעתי מדוע הרעיש הרב בכ"מ את המעיין. והפליג התמיהא בחנם. מאחר שרבים נמצאים כמו זה:

משנה לחם בלח"ש בתלמוד. נ"ב עיין עוד כתובות (דצו"א) ורפ"ד דקמא. ובהגוזל בתרא (דקיח"ב) ובפ' הזרוע. גבי כהן טבח. דממתינין לו שנים שלשה שבתות. ובמציעא פ"ב (דלב"א) ובהאומנין. ועמ"ש שם בס"ד. ובבתרא (דכ"א) וכמ"ש התוספות שם. ועמ"ש בס"ד מ"ג פי"א דכתובות. ובפרק בנות כותים (דלז"ב) כמה קשויה אפילו ארבעים וחמשים יום.