לחם שמים על משנה סוכה א:ד

או שקצצן. אף לאחר שסיכך בהם כך פירש"י קושטא דמילתא קמפרש דאפי' לאחר סיכוך מהניא קציצה. ועל כרחך בהכי איירי. לפום מאי דקאמרינן עלה בגמרא וצריך לנענע. ואי בקצצן קודם שסיככן. ודאי לא צריך. דאין לך נענוע גדול מהסיכוך עצמו:

איברא מגופא דמתניתין ליכא למשמע מידי. דאפילו תימא לא איירי אלא בקצצן קודם הסיכוך. לא תיקשי אי הכי מאי קמ"ל פשיטא. דאיכא למימר דילמא היא גופה אתי לאשמועינן. דמהניא קציצה אחר שהדלה אותם עליה. דסד"א אע"ג דקצצן וסיכך בהן לא מהני. (כב"ש דלקמן מ"ז) דלא אתי מעשה ומבטל מעשה גמור. וכ"ש נענוע דלאו מידי הוא. קמ"ל דמהני מעשה להוציא מיד מעשה. ואפי' ברובא. ולעולם דווקא בקדם וקצצן לפני הסיכוך. דאכתי מחסרי קצת מעשה בגופה דסוכה. אבל נענוע לא ליהני בהו. אחר גמר הסיכוך. (כר"מ דלקמן מ"ז) משו"ה ממתני' ליכא למשמע. אלא דגמרא הכי מוכחא מדסגי בנענוע. ש"מ דלא שנא קודם סיכוך ל"ש לאחר סיכוך:

משנה לחם וסכך ע"ג וגם סיכך. למר כדאית ליה. ולמר כדאית ליה. מיהא לכ"ע לאו לישנא יתירא הוא. אלא רבותא קמ"ל. אע"ג דסיכך ע"ג נמי בסכך כשר. לא מהני אלא ברוב ועירוב.