לחם שמים על משנה סוטה ז:ח

פרשת המלך ז"ל תי"ט גם בכאן ל"א מנ"ל. והר"מ כתב הקריאה והברכות בלה"ק. וי"ל ברכות מנלן כו' ועוד דבכ"ג דתנן בהדיא ברכות נ"כ בהן בחבורו שיהא בלה"ק ע"כ.

הוא הדבר אשר דברתי. שלא הוצרך להזכירם. כיון דקריאת הפרשה. אילה אלא בלה"ק. מיהו בפרשת המלך איידי דנסיב לה בהדיא. לאשמועינן דאינה אלא בלה"ק (דסד"א כיון דכתיב הקהל את העם כו' והנשים והטף וגו' למען ישמעו וגו'. יקרא לפניהם דברי התורה בלשון שהם מבינים דווקא. למען ישמעו וילמדו באר היטב. קמ"ל אף היא בלשונה נאמרת. ובאגב נסבינהו נמי לברכותיה.

ודנקט תנא פרשה. כבר שיער בתי"ט האמת. ואין כאן דבר הצ"ע מעתה.

מוצאי י"ט עושין ומעי"ט לא. משום דדחקא עזרה. כמ"ש רש"י פ"ק דמגלה. ובנין של עראי הוא דשרי בח"ה.

בשמינית נ"ל כך היא הגרסא האמתית. ותלמודא לא קבעי אלא דלא ליתי למטעי (ודילמא איכא דשביש ותני בשמיני) ולמתני בשמיני. משום דלכאורה קשיא משנה יתירא. ליתני בשמינית לחודא. א"נ סגי ליה במוצאי שביעית. ואנא ידענא דשמינית היא. אהכי איכא לשבושי ס"ד בשמיני תנן. וקאמר משו"ה לא תעלה על דעתך לגרוס כך. אלא אימא בשמינית גרסינן ודאי. וטעמא מאי תני הכי נ"ל אקרא קאי ולפרושי לקרא דמקץ ש"ש שנת השמטה קאתי. דמשמע כאילו היא שנת שמטה. ומפרש תנא דידן דאינה אלא שמינית (בשמינית היו עושין כל זה) ומחמת שהיא מוצאי שביעית. קרויה שמטה עדיין. ללמוד על קציר היוצא למוצאי שביעית. שנוהג בו דין שביעית. כדאיתא פ"ק דר"ה.

בימה על משקל חידה שירה בינה. וזה סיוע למ"ש המדקדק ריכ"א. ששם במה הוא לגזרת נחי עין. לא מנחי למ"ד ה"א כדעת ר' יונה ועשו חז"ל משקל מיוחד. לענין זה הנרצה כאן להבדילו מענין במה דקרא. שהוא עשוי להקרבה.

של עץ בעזרת נשים. כיון דאינו בנין של קבע אלא לפי שעה מותר. והיינו נמי דאהני לאסור בנין בח"ה. אי נמי אסור דל"ת לך כל עץ וגו'. הותר מכללו לצורך. כמש"ל דלא חל עליו. ולא נאסר אלא שלא לצורך. עמ"ש בס"ד שילהי פ"ג דמדות.

אחינו אתה ששמו מישראל. כך פרש"י כאן. וסותר למ"ש בפ"י יוחסין. עמ"ש בחי"ג כאן ושם בס"ד.

עשר תעשר מפני שהוא זמן אסיף ומ"ע. לשון תי"ט וק"ק כיון שבשמינית אחר שנת השמטה מיד היתה הקריאה. נמצא עדיין אין אסיף ולא מ"ע ע"כ. אומר אני יש מעשר ירק ופול המצרי. ולקט שכחה ופאה ודאי נוהגין אף במה שגדל בשמטה. כשנלקט בשמינית. ובפירות כל שלא באו לעונת המעשרות בשביעית. וצ"ע בספיחים.