לחם שמים על משנה סוטה ו:א

מעוף הפורח שדרך פריחתו חותך האויר. ונשמע הקול מלמעלה. כמ"ש על חכמת הטייר. אבל אין לפרש ששמע מעוף המצפצף עצמו. דההיא צפצוף מיקרי. למאי נסיב פורח.

יוציא כו'. אם אינו רוצה להשקותה. ובהכי י"ל קצת תמיהת תי"ט על חלוף הסדר. משום דבהכי עסיק ואזיל פרקא רביעאה. ואסיק תנא למילתיה דבועל. והדר תני לכולהו מילי דקנוי. ואיידי דנפישי. שבקינהו עד לבסוף. ושמא בא לרמוז שאע"פ שבדקוה המים פ"א. ונמצאת טהורה רשאי לקנא לה פ"ב. אם חושדה שנית. ועושה לה ככל תורת הקנוי הראשון. ודילמא היינו טעמא דקרא דשני בדבוריה והפך סדריה. ותנא אקרא קאי.

מוזרות נכריות. כמו מוזר הייתי לאחי. כלומר שאינן ניכרות מי הן. אין השומע דבריהן יכול לומר נשים הללו דברו כזאת על פלונית.

בלבנה כתב תי"ט. שהואיל וטוות בלילה הנה מפחד בלילות מתקבצות ע"כ.

בדומה שכח אותה שאמרו ירח כשלשה. דילמא סבר מר כשלשה. אבל לא כשלש.

ובכדי טרח ואזיל בתר איפכא. דאדרבה אינן מתקבצות אז אלא טוות מפוזרות ומפורדות. לפי שאין עליהן מורא ופחד. אך שם נקבצו דיו"ת אשה רעותה. אפילו זוגי זוגי. די להן ולא קפדי אזוגות. וטעמא דמשיחות בה ההיא שעתא. נמי מה"ט. לפי שאינן מקובצות. ולא ניכרות כדפרישנא. ע"כ לא חרדו שאננות והנה בטוחות. להיות משיחות בלעז של פלונית אע"פ שישמעום הולכי ארחות. לא יכירום ולא ידעום להעיד משמן. וזה פירוש ברור ומוכרח. דאילו ידעו והכירו מי הנה הנשים. המדברות בה. מאי קמ"ל במו"מ. אטו נשים בלבנה אצטריכא ליה. לימא עד שידברו או שישאו ויתנו בה נשים ותו לא. אלא ודאי קול דברים בעלמא הוא. שאין ידוע ממי יצא הקול והדבור. דומיא דעוף הפורח ולא פליג ר"י אלא דבעי קול אדם כל דהו מיהת ואורחא דמילתא נקט דביום דניכרות ונראית להדיא עדיין מתייראות לדבר בה. אפ"ה סגי בהכי. ואפילו מנשים שנטלו ט"ק שיחה. ואצ"ל אנשים. כך נ"ל ברור. ונ"מ טובא לדינא וק"ל.