לחם שמים על משנה סוטה ה

אלא יטמא ז"ל רמ"ז לפי' הרע"ב קרי ביה יטמא מפועל הכבד. שהוא יוצא. ול"נ דלא צרכינן לזה. דמצינו מלות שהקל בהם עומד גם יוצא כמו ישב. ע"כ. ולאו מילתא היא. אטו משום שנמצא בגזרה אחת מלה. פעם עומד פעם יוצא. נאמר כך בכל הגזרות. מי שמע כזאת. אם שמע בעובר ושב. היכן שמע כיוצא בה בעתיד. הכי נאמר ג"כ ישוב יקום שיהיו פועלים יוצאים. הא ודאי בדותא היא.

ז"ל תי"ט וממ"ש הרע"ב שתחום אלפים דרבנן. ש"מ דלכ"ע דאורייתא. וקשה דבערובין ובס"פ דשבת כתב. דקראי אסמכתא בעלמא. כו' וצ"ע. ולא ידענא מאי קשיא ליה כי כתב הרע"ב קראי אסמכתא. היינו נמי אליבא דרבנן.

ועדיין הדבר שקול לשון הרע"ב יש לו הכתוב בויו ומשמעו כאילו היה כתוב באלף. הן יקטלני לא איחל לו עוד.

ולע"ד א"צ לומר כן. אלא אפילו תימא משמעו ככתבו בוי"ו. יפורש בלשון בתמיהא.