לחם שמים על משנה סוטה ד:ד

אשת כהן שותה ומותרת מ"ד הואיל ונאנסה אסורה קמ"ל. וקשיא דאשת כהן ששתתה מותרת מיבעי לי'. תי"ט. במ"כ לא דק. דאי ס"ד דאינה ניתרת בשתיה. היכא שתיא. פשיטא שאין משקין ואין מוחקין השם לבטלה.

אשת סריס. עיין מ"ש באג"ב בס"ד.

חוץ מן הקטן כו'. אבל מקנאין מן הסריס ומן השחוף. עתי"ט שכתב בשם כ"מ דלהרמב"ם לא ממעט קטן אלא כשהוא פחות מבן ט' כו'. אבל ב"ט וי"א כיון דביאתו ביאה איש מקרי כו'. דברים זרים הם. אע"ג דביאת בן ט' ביאה. ואם בא על אחת מכל העריות מומתין על ידו. כדתנן פי"ד. היינו בעד טומאה. אבל ע"י קינוי מקטן ודאי אינה נאסרת. פשיטא לאו איש הוא לכל דבר. וכן סתם קטן בכל מקום הוא פחות מבן י"ג ויום אחד ואפילו הגיע לפרקו ולא הביא שתי שערות. עדיין קטן הוא עד שיצאו רוב שנותיו. ועמ"ש בחי"ג פר"ג (נא"ב) ועיין מגדל עוז.