לחם שמים על משנה שביעית ז:ו

והקטף. עמ"ש בחידושי נדה ד"ח. ומ"ש תי"ט בסמוך דמוכח שם דהיינו שרף הנוטף מן העלין ומן הפרי. לא הבנתי דהא לר' פדת בכל גוונא קמיירי ולר"ז במסקנא איירי באילן שאינו עושה פירות. וכן לפירוש הרמב"ם דמייתי איהו ז"ל גופיה. וכמ"ש לפנינו בעזה"י.

אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי. הרע"ב וכן הרמב"ם מוקמי למתני' באילן שאינו עושה פרי. ולדבריהם ס"ל לת"ק דידן דקטפו זהו פריו. ור"ש סבר קטפו לא זהו פריו:

ואתיא כלישנא בתרא דהתם. דמוקי ר"ז למתני' כחכמים דהיינו כר"י דערלה. דמעמיד בשרף הפגים אסור מפני שהן פרי. וה"ה לאילן שאינו עושה פירו' דמודה ביה ר"י דקטפו זהו פריו. ולא פליג אר"א אלא בגווזא דאילן העושה פירות:

והשתא להרמב"ם בחיבורו בפ' ז' מהלכות שמיטה הל' י"ט ניחא דפסק כת"ק דהכא דאתי כחכמים. אלא הרע"ב דפסק כר"ש מאי טעמיה דס"ל כיחידאה:

י"ל דהיינו טעמיה דהא במסקנא לא קאי תלמודא כר"ז אלא כר' יוחנן דמוקי למתני' כר"א דערלה [פ' א' משנה ז'] וחכמים פליגי עליה אפי' באילן שאינו עושה פירות דקטפו לאו היינו פריו. וקיי"ל התם דאין הלכה כר"א אלא בד' דברים וקאי ליה ר"ש בשטת ר"י דערלה והילכתא כוותיה (וכבר העיר בכ"מ מדוע לא פסק הר"מ ז"ל כמסקנת הסוגיא ונדחק ע"ש).

ולפ"ז צ"ע מאי דעתיה דהרע"ב הכא בקטפא דפירא. מי נימא דפליג נמי ר"ש כי היכי דפליג באילן שאינו עושה פירו' דעדיף מני'. או דילמא בפירא גופיה מודה לת"ק. דהא קם ליה בשטת ר"י דערלה. דקאמר התם בהדיא שרף הפגים אסור שהם פרי. וכי היכי דמודה ר"י התם בקיטפא דפירא ה"ה נמי הכא והילכתא כוותיה:

אבל באמת כי דייקינן בסוגיא דנדה אינו נראה כן. דאי הכי מאי דוחקיה דההוא סבא בשם ר"י דמוקי למתני' כר"א ודלא כהילכתא. לוקי לת"ק כחכמים וכהילכתא:

אלא העיקר. דמאן דפליג באילן שאינו עושה פירות דקטפו אינו פריו. כל שכן באילן העושה פירות. כדקאמר תלמודא התם בהדיא. וסתמא לא שנא דגווזא. ל"ש דפירא גופיה לאו פירא הוא לענין שביעית:

ואע"ג דלענין ערלה הוי פירא. היינו משום דרבייה קרא כדדרשינן מאת פריו הטפל לפריו. אבל גבי שביעית לא. וכמו שצ"ל גם אליבא דר' פדת (ול"ק קושיות התו' שם) דס"ל בפירא נמי פליגי. דמשו"ה מוקים לה כר"א ולא כר"י אע"ג דמחמיר בערלה.

והכי נמי מסיק הר"ש אליבא דר"פ מאן דאסר הכא אפי' בדגווזא. ומאן דשרי שרי אפי' בדפירא. דהכא ל"ש לן כמו בערלה:

ונראה דאפי' ר"ז בלישנא בתרא לא מפליג לענין שביעית בין פירא לגווזא. דאל"ה מאי דוחקיה למיהדר ביה מאוקימתא קמייתא לגמרי. ולאוקמי באילן שאינו עושה. דבאילן העושה פירות כר"פ ס"ל. דפליג ר"י. אכתי ליפלוג בדידיה ולימא ואב"א אע"ג דפליג ר"י באילן העושה פירות ל"פ אלא בדגווזא. אבל בפירא גופיה כר"א ס"ל. כדשמעינן ליה גבי ערלה. ולעולם תנא דידן כר"י. אע"כ ר"ז מודה נמי כדאמרן:

מפני שאינו פרי. כתב הר"ש וא"ת האי קטף ה"ד כו'. וי"ל דהנאתן וביעורן שוה ומצינו למימר דמאן דשרי משום דבטל אגב העץ דבקטפא דפירא כתבתי דכ"ע מודו דהוו פירי עכ"ל התי"ט ואף התירוץ לקוח מדברי הר"ש אלא דמיגז גייז ליה. ושפיר עביד דלא אמר ליה משמיה דהר"ש דלקושטא לא ס"ל הכי. אלא בדרך הו"א קאמר הכי:

ור"ל דאי הוה מצינן למימר דפליגי הכא ת"ק ור"ש בקיטפא דגווזא. הוה אתי שפיר דמצי למימר מאן דשרי משום דבטל אגב העץ. אבל השתא ליתא. דהא לר"פ בקטיפא דפיר פליגי ולר' זירא נמי ליכא למימר הכי. דאי ללישנא קמא פליגי התם בערלה בדגווזא. ובפירא מודו חכמים לר"א. ומוקי לת"ק דידן אפילו לחכמים דהתם. והכא במאי עסקינן בפירא ואפ"ה פליג ר"ש דאיהו מיקל טפי מחכמים דערלה. ואי ללישנא בתרא דר"ז. אע"ג דמודו כ"ע בקטפו דאילן שאינו עושה פירות. מ"מ לא מודו באילן העושה פירות כמ"ש למעלה:

ואף לשטת הרמב"ם ז"ל דלעיל דקטף דפירא בעושה פירות. שוה לקטף דאילן שאינו עושה פירו'. היינו דוקא אליב' דת"ק דידן דפסק כוותיה. אבל לר"ש פשיטא דאפילו להרמב"ם לית דין ולית דיין דלא שנא דגווזא ל"ש דפירא. לאו פירי הוא זה ברור לענ"ד. וכ"ש אליבא דסבא משמיה דר"י. דליכא למ"ד דקיטפא דפירא פרי הוה וכנז':

ונ"ל דאגב ריהטא כתב הרב תי"ט כן דכ"ע מודו. דר"ש ודאי לא מודה. וגם הוא לא כתב כן למעלה. כ"א אליבא דת"ק. ונתחלף לו ת"ק בדר"ש. או ר"י דערלה בר"ש דהכא:

ולפום מאי דכתיבנא היינו טעמיה דר"ש. דשרי אפילו בקיטפא דפירא משום דליכא קרא. ורבנן דהיינו ת"ק דאסרי אפילו בדגווזא ולא בעו קרא. דשאני שביעית דאפילו אוכלי בהמה אסירי. משו"ה לא צריך קרא לרבוייה. וכדמשמע מהר"ש ז"ל וזהו הנכון