לחם שמים על משנה שביעית י:ה

פרוזבול המאוחר פסול. דכיון דמילי נינהו ולא מימסרו להפקיע ממון אלא מתקנתו של הלל. צריך לפחות שיהא החוב בעין דווקא. ולא חל כשעדיין לא הלוה. שבדברים הלנו אין כח ב"ד יפה להפקיע ממון. שעדיין אינו חוב:

ודעת הר"מ ז"ל בפירושו בהיפך שהפרוזבול אינו מועיל אלא דווקא כשנכתב קודם ההלואה. והיינו מוקדם דתנן שאז יש לו כח להפקיע חיוב השמטה. לפי שקדם הפרוזבול לחלות החוב ומצות השמטה. אבל הפרוזבול המאוחר שהוא הנכתב אחר ההלואה פסול. לפי שכבר חלה מצות השמטה על החוב. עד שלא נכתב הפרוזבול. ושוב אין בו כח להפקיע חיוב התורה שחל קודם. ואע"פ שיש קצת טעם בפירושו עלובה עסה וכו' שבחבור חזר בו ומפרש כהר"ש:

וצל"ע אם פרוזבול נכתב שלא מדעת הלוה. והכי מסתברא ודאי דבמלוה לחוד תליא מילתא. ולא איכפת לן בלוה מידי. דעל כרחו מפקיע חובו. ואע"פ שתחלה הלוהו בלי פרוזבול. הולך אח"כ אצל ב"ד וכותבין לו לפני שביעית:

וליכא למידק מהא דמאוחר פסול. לפמ"ש לעיל ה"ט משום דמאוחר הו"ל מילי בעלמא דלא מפקעי מידי. ואיברא לפי' הר"מ הנ"ל נראה דבעי דעת הלוה. שיתרצה נכך קודם ההלואה דווקא ודוק:

משנה לחם יקבל כלומר רשאי לקבל. וכן הא דבסמוך פירושו כך. רשאי הוא לקבל מהם. אם ירצה.