לחם שמים על משנה שקלים ז:ו

שתהא מנחתו קריבה משל ציבור כתב הרע"ב כיון שראו דקא מדחקא לשכה התקינו דנגבי מיורש. ויכולין היו לתקן כן דאדעת' דהכי ממנין כ"ג שיהו נכסיו משועבדים כו' דודאי מסתברא דאם לא ירשו שלא יהיו מחוייבין להביא מביתם ולהכי קרי להו יורשין עכ"ל תי"ט.

ואע"ג דקצת סברא הוא. מ"מ אינו מוכרח לדעתי. דמה צורך לשעבוד נכסים. מאי שנא מהא דלעיל מ"ה דהיו ממשכנין את מוצאיה עד שמביא נסכיה. ומי שיעבד לגזבר נכסיו של זה המוצאה. אטו אגבא דבהמה קלטינהו. (אע"ג דיש לחלק וק"ל אין לו עיקר):

והא דלא תני שמבניו גובין אותו. נ"ל משום דנגבית אפילו מאחיו ושאר יורשיו. אם לא הניח בנים. משו"ה נקט מילתא פסיקא דאין לך אדם שאין לו יורשים. ולא בעי דווקא דלירתו נכסיה כך נ"ל: