לחם שמים על משנה שקלים ו:ג

שער נשים. כתב הרע"ב שבו נשים נכנסות לעמוד על קרבנן עכ"ל:

והטעם כמ"ש במסכת תענית [ד' כ"ז ע"א] אפשר קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. אע"פ שאין העמידה על הקרבן מעכבת שאינה אלא חיבובי מצוה. ועוד אפשר ע"י שליח וכמו בתמיד שהיו שם מעמדות וכאותה ששנינו להלן השולח קרבנותיו ממד"ה. וא"כ אחר שאפשר באיש אשה בעזרה מניין ולמה. מ"מ מצוה בה יותר מבשלוחה. וכן מצינו בכתוב בנשים הצובאות. ושנוי בנביאים אשר ישכבון את הנשים דבני עלי וכפירוש רז"ל הידוע:

אלא שיש לחלק דילמא מחוסרי כפרה לא סגי להו לכתחלה בלא עמידה על הקרבן. כדמשמע בפ"ק דסוטה. [ד' ח' ע"א]. והכא על כרחך לא איירי במביאות קיניהן לחובה. שהרי אין כניסתן לשער נשים. אלא בשערי מזרח שלא נתקדשו כדתנן התם. ואילו שער נשים דתנן הכא. בצפון הוה קאי. ומשו"ה ליכא לאוקמה נמי לתנופה דמנחת סוטה ונזירה שהן מניפות. דהא תנופות במזרח היו נעשות:

אך מ"מ האמת שגם מחוסרי כפרה יכולין לשלוח קרבנותיהן ע"י אחר. כדתנן פ"ג דגיטין השולח חטאתו ממד"ה [ד' כ"ח ע"א]. והכ"נ קיני זבות ויולדות רשאות היו להביאן ע"י שליח. רק למצוה מן המובחר עשו כן הנשים הצובאות כמ"ש תחלה. ומפ"ק דסוטה לא תשמע מנה חיובא אלא אורחא דמילתא תנא דאי אתיין נשים יולדות גופייהו. שם היא טהרתן:

משנה לחם בלח"ש ולמה (וה"נ אוקי תלמודא למתניתין פ"ג דגטין. בקרבן נשים דמקריבות קרבנותיהן ע"י שליח).

משנה לחם שם ע"י שליח וכ"מ לקמן. שילהי פ"ז דמכלתין. ע"ש בתי"ט.