לחם שמים על משנה שקלים ד:ד

מותר נסכים. פי' הרע"ב גזברי ההקדש היו ממציאין מעות כו' וכן כשמודדין כו' עכ"ד פלוגתא דאמוראי היא ומייתי להו הרע"ב לתרווייהו:

אבל הר"מ ז"ל בפ"ז מהל' כ"ה לא הביא בירוצי המדות. ומשמע לי מדפליגי בה פסק כר' יוחנן דהוא מרי דתלמודא טפי מר"ח בר יוסף. ועוד דתלמידיה דר"י הוא כדמוכח בכמה דוכתי דארחב"י משמיה דר"י. ואין הלכה כתלמיד במקום הרב:

ושכתב הראב"ד הביאו בתי"ט ז"ל אע"פ שאין משתכרין בשל הקדש. ה"מ פירות שהוא כעין גנות. ר"ל דווקא פירות וריוח שהוא דרך גנות אין מרוויחין בו. דהיינו לקנות בזול ולמכור ביוקר מהשער היוצא. הוא דאין משתכרין בשל הקדש שריווח כזה יש בו מהגנות בודאי. אבל נסכים שלוקחים לצרכי המקריבים והותירו. ע"י שיד הקדש על העליונה. אין כאן גנות כל עיקר. דטיבותא הוא דעבדינן להו ליחידים. שאם לא ימצא להם לקנות מיד. לא יצטרכו לחזר ולטרוח אחריהן. ויהו מזומנין לפניהם. ואעפ"כ אינן צריכין לשלם ביותר מהשער היוצא אז. לכן ודאי אין גנאי בדבר לגמרי שמתחנה לא נעשה לריווח ההקדש כלל וגם לא יגיע לו הפסד באופן זה: