לחם שמים על משנה שבת ח:ז

משם ראיה. ק"ק שהי"ל לומר משם זכר עכ"ל בתי"ט. וי"ל קצת דאיכא למידק נמי מ"ט דר"מ דקאמר שאינה ראיה אלא זכר לדבר. והא ראיה היא דהוי מידי דחזי. וצ"ל דסבר ר"מ דילמא כוליה קרא לייט ליה דאפילו מידי דלא חשיב לאינשי לא לשתכח. משו"ה לא הויא ראיה ממש כיון דלטותא היא. וקאמר ליה ר"י הא תינח אי הוה לייט ליה בחדא. אבל השתא דלייטיה נמי בלחשוף מים מגבא תרתי למה לי. וכיון דלייט בשיעורא זוטא כל שכן שיעורא רבה. אלא ודאי מעיקרא לייט בשיעורא רבה. דהיינו לחתות אש מיקידה גדולה דנפיש כדאוקי תלמודא. וקאמר קרא דלא מיבעיא מידי דחשיב דהיינו לחתות אש דלא לשכח. אלא אפילו לחשוף מים לא לשכח:

והכי קא"ל ר"י לר"מ משם ראיה לדבריך. ולא זכר בעלמא. דראיה נמי איכא דלחתות ודאי חשיב. מדכתיב בתרי' ולחשוף מים דמוכח דלחתות נפיש וחשיב. ומיהא איכא זכר לדבר דלחשוף נמי חשיב קצת מדלייט ביה. אע"ג דראי' גמורה לא הוי. דאיכא למימר דלייט נמי במידי דלא חשיב לאינשי כדאמרן וק"ל:

משנה לחם פצים עיין ערוך.