לחם שמים על משנה שבת ו:א

משנה לחם לר"ה עתי"ט שהביא דעת הרשב"א להחמיר בשאר תכשיטין אפילו בבית. ולא ידעתי מי הזקיקו להביא דעה זרה גדר הדחויה. לתפוס בחומרא יתרה בשל דבריהם. ויותר היה לו להביא דברי ר"י. שאפילו בכרמלית. מותר. שכך המדה בשל סופרים הלך אחר המקל. וכך הלכה רווחת. אמנם אף דעת הרשב"א וסיעתו. נ"ל שאין לה מקום עכשיו. שכולם מערבין. ולא אמרו להחמיר גם בבית. אלא בחצר שאינה מעורבת. משא"כ בעיר וחצר שערבו. ודאי לא עלה ע"ד אדם לאסור. וכה"ג לא שכיחא. משו"ה לא נפקא מנה מידי לדידן האדנא. לגמרי כדי נסבה. ולכל הפחות הוה ליה לפרושי.

משנה לחם ולא במחט שאינה נקובה ואם יצאה אינה חייבת חטאת. היינו בתחובה בבגדה. אבל אם הוציאתה בידה חייבת. וכן האיש כה"ג חייב בין בנקובה. בין בשאינה נקובה.