לחם שמים על משנה שבת יט:א

מביאו בשבת. כתבו התו' ויביאו התינוק אצל כלי כו'. עמ"ש בס"ד בס"פ דלעיל. ותי' השני של התו' עיקר לענ"ד:

ואני מוסיף עוד דלר"א כיון דמכשירין כגופה דמילה דמי. לא צריך לשנויי במידי. ואפי' שלא מדוחק שרי לכתחלה לחלל עליהן השבת. דכיון דניתנה שבת לדחות אצלן. הרי היא כחול לענין זה. ולא בעי לאהדורי אהתירא כלל. זה ברור ומוכרח בסוגיא דוק:

ומ"ש בתי"ט דחולה הוי כפות וציין למ"ש ספ"ק דר"ה. נ"ל דלא דק דהתם אפי' הוו כפות לא הוי אלא לאו דמחמר. ולא להכי אצטריכא התם דקתני אפילו במטה עמ"ש שם בס"ד:

ותמהני עמ"ש הרב"י בסי' של"א דאסור להוציא התינוק אל האיזמל קפסיק ותני דאפי' הוצאה אסורה. ולא ידענא מנליה דאפילו להתו' אינו אסור אלא להחזירו וזה ברור:

משנה לחם כלל אמר ר"ע עשי"ע (סל"ד).