לחם שמים על משנה שבת יא:ד

וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים. פירש הרע"ב וכמה הוא עומקו של רקק דנימא אכתי ר"ה הוא ולא נעשה כרמלית עכ"ל וכפירש"י ז"ל:

ותמיהא לי טובא הך מילתא דהא איפכא שמעינן דגומא עד עשר' הויא כרמלית כדמסיק תלמודא פ"ק (ד"ח ע"אב) ובעמוקה עשרה בר"ה רה"י היא כדאי' בגמרא דפרקין (ד"ק ע"א) דמיא לא מבטלי מחיצתא:

ולא הבנתי מ"ש הת"יט כאן. עמ"ש הרע"ב דעד כמה לא נעשה כרמלית פחות מי'. דאע"ג דעד עשרה כרמלית ולמעלה מקום פטור הא קיי"ל כו' דמיא ארעא סמיכתא ומשפת מיא משחינן עכ"ל. דלא ידענא מאי קאמר דעירבב ב' דברים שאין תלויין [בזה]. דהא דעד י' כרמל' ולמעלה מקום פטור. לענין אויר כרמלית אתמר. שתופסת עד עשרה מקרקע הכרמלית ולמעלה. ובהכי איירי נמי ההיא דמשפת מיא משחינן לענין אויר עשרה דכרמלית. ומה זה ענין לתנאי איכות הכרמלית שנתבאר דינו שהוא הגבוה מג' ועד עשרה (בר"ה) ולא עד בכלל. והא ודאי צריכה רבה כדאמרן:

איברא דהא דגומא לא קשיא דגומא ט' בר"ה דכרמלית היא. מיירי בדלא ניחא תשמישה ולאו להילוך רבים עבידא. וזה פשוט מבואר בגמרא הנ"ל. משא"כ ברק"ק דהילוך לרבים הוא. אע"ג דע"י הדחק הוא. שמיה הילוך ומבטל מחיצה. ואין דומה לגומא חריץ דלא עבידי להילוך כלל. ונתעלמה אותה סוגיא מהרב תי"ט שכתב כן מסברת עצמו בדרך אפשר לומר:

אמנם הא דמפרש"י ורע"ב דעד כמה הוא עמקו דנימא אכתי ר"ה הוא ולא כרמלית. דמשמע דאם עמקו עשרה כרמלית הוי. הא ודאי קשיא דבהדיא אמרינן בור י' מלאה מים הזורק לתוכו חייב דרה"י היא. ואי משום דהכא שאני דר"ה מהלכת בו. משו"ה ודאי לא הוי כרמלית. דלא אשכחן כרמלית גבוה עשרה או עמוק עשרה. וכיון דמיא לא מבטיל מחיצתא רה"י הויא. ואי אתו רבים ומבטלי מחיצתא ר"ה הויא. ולא אמרינן בשום דוכתא דאתו רבים ומשוו כרמלית בר"ה:

ואין לומר דכי הוי עשרה הו"ל ים. דכיון דעמוק עשרה לאו להילוך רבים עביד לגמרי. ובהכי אית ליה דין ים. דחשבינן נמי כרמלית. הא נמי ליתא. דהא ברקק שר"ה מהלכת בו עסקינן. וכי לא מדרס דרסי ביה רבים. רה"י הוי כי אית ביה עשרה. דכרמלית עשרה בר"ה ליכא. וזה ברור ודוק. וי"ל בדוחק דרקק עשרה, תו לא מיקרי ר"ה מהלכת בו לגמרי. אלא היינו נהר המושך. או אגם. ולא דמי נמי לבור. ולא נקט רקק. אלא משום דכי לית ביה עשרה. לאו נהר הוא אלא רקק שמיה. דבה"ג הוא דמשכחת דר"ה מהלכת בו:

משנה לחם בלח"ש ספ"ג כדאמר. צ"ל כדאמרן.