לחם שמים על משנה שבת א:ג

משנה לחם לא יצא החייט קשיא לי טובא. אפילו אליבא דאביי. דגזרינן הכא גזרה לגזרה. מ"ט לתסר. הא אפילו אשתלי ונפק ביה משחשכה. לא מיחייב. דהא עקר ליה מבע"י. ותו לא קמיחייב אהנחה דמשחשכה. אלא א"כ עמד לפוש משחשכה (ועיין גמרא דה"ב. ועמ"ש בס"ד בריש בתרא דמכילתין) כ"ש דלא ניחא אליבא דרבא. דלא גזר גזרה לגזרה. וכוותיה קיי"ל. והכי פריש נמי רע"ב. וראיתי בתוספות שכתבו. וז"ל אליבא דרבא. אין לפרש שמא ישכח המחט. דאפילו יצא ליכא איסור דאורייתא. כדאמרינן הכיר בה ושכחה. לענין שבת פטור כו'. ולא הבינותי זה. התם בנפלה איירי. דלאו מלאכה היא. ולגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה. איברא כי אפקה משחשכה. מלאכה היא. אלא שלא היתה עקירה בחיוב. אם לא כשעמד לפוש משחשכה. וכה"ג ודאי מלאכה גמורה היא. כי שכח והוציא. אלא דאכתי ליכא טעמא למגזר עלה כדאמרן. משו"ה במאי דניחא להו לתוספות. לא ידענא אמאי ניחותא.

משנה לחם החייט נקרא כך על מלאכת תפירתו בחוט. וכן נקרא כלי מלאכתו מחט. אף אם אינם משורש אחד. כי חוט וחייט. מנחי עי"ן הם. ומחט הוה במשקל מפל. מסב קלע. חורש מצל. או יהא כולו פתוח (כמו שהיא רגילה קריאתו בפי הכל) בפלס כמשק גבים. ואמנם מוצאו מהארמית. ויתפרו עלה תאנה. ת"א וחטיטו.

משנה לחם הלבלר שני למדי"ן מספרן ששים. והבי"ת מתחלפת בפ"א ששניהם ממוצא אחד. וייחד שם זה לכותב ספרים.

משנה לחם יפלה מהכבד. על דרך התרגום. ובערת ותפלה. בערתי. פליתי. ובטעות רגילין לקרות יפלה ע"ד העברי. שהוא מהנוסף. כי הוא לשון הבדלה. אשר יפלה ה'.