לחם שמים על משנה סנהדרין ג:ד

וחורגו ואי קשיא כיון דתני בעל אמו פסול לו ממילא ידעינן דהוא פסול נמי כו' עיין רש"י בהעתק תי"ט. איברא לשטת רש"י הא לאו כללא הוא. ומי ליכא אחי אמו דכשרים לו (לדידיה) והוא פסול להם. ולא הוי צריך לדחוקי.

לבדו אבל בן חורגו. לא. וכל שכן אביו דלא. אע"ג דבעל כאשתו. בגרושה ודאי לא אמרינן בעל כאשה. דנראה פשוט שאפילו האיש כשר להעיד לגרושתו. ואפילו יש לו בנים ממנה. דהוי ליה קרוב שנתרחק. כמ"ש במקומו (סל"ג בח"מ) ויש לתמוה שלא זכרוה הפוסקים.

דודו ובן דודו לשון תי"ט לאפוקי אחי האם וקרובי אישות ענ"י ע"כ. קמזכה שטרא לבי תרי. עיין בסמוך.

וכל הראוי לירשו תשלום משנתו של ר"ע כו' ופשוט הוא. דהא בכלל דודו ובן דודו אף מן האם כו'. וכ"ת אדרבה. וכל הראוי לירשו. פירושו דודו ובן דודו. דדווקא מן האב. א"כ לא לתני דודו ובן דודו כלל (הא לא מילתא. דכל השבט ראוי לירשו) ומיהו בעל אחותו. ראוי לירש האחות. והיא ראויה לירשו כו' ע"כ תי"ט. דבריו מבולבלים בכל דבור זה. דארכבה אתרי ריכשי. שטת רש"י ונ"י. ילא ידענא מאי אידון ביה. כי לא ראי זה. כראי זה.

אפי' מתה בתו פשוט דה"ה לנתגרשה דחשיבא כמתה. כמה שכתבתי לעיל.