לחם שמים על משנה סנהדרין י:ד

אנשי עיר הנדחת. א"ל חלק לעה"ב כתו' ה"מ דלא איקטול. משמע לאו דווקא אנשי עיר הנדחת. אלא ה"ה לכל עובדי ע"ז. וצ"ע מ"ט נקטה מתני' אנשי נדחת. הא אפילו שאר המתים ברשעם. אין להם כפרה. כדתנן פ"ו שכל המתודה י"ל חלק כו'. מכלל דכל שאינו שב ומודה. לית ליה חלק. וה"נ איתא בגמרא (מז"א) מת מתוך רשעו אין לו כפרה (ולאביי אפילו הומת בב"ד. מיהא לרבא אי לא אקטיל בב"ד. ולא בידי גוים. ומת ברשעו. ודאי אין לו כפרה לד"ה) א"ה מאי איריא עיר הנדחת כי לא אקטיל. כל חייבי מיתות נמי. ואצ"ל העובד ע"א ופושט יד בעיקר. כדגלי קרא במגדף הכרת תכרת. דבין לר"ע ובין לרי"ש (פד"מ סד"ב) נכרת הוא לעוה"ב. אפילו היחיד (וכן הדין בי"כ שאינו מכפר אלא על השבים. ואפילו לדברי רבי. אינו מכפר על פורק עול. דהיינו ע"א שלא שב).

דילמא רבותא קמ"ל. אע"ג דרבים נינהו. ואקיל רחמנא לגבייהו בדין. סד"א. דהויא להו כפרה נמי. קמ"ל. דאינהו נמי ל"ל חלק. בדלא אקטיל. אכתי לא ניחא.