לחם שמים על משנה ראש השנה ד:ב

ועוד זאת היתה ירושלם יתרה על יבנה. פירש הרע"ב דהכי קאמר בירושלם היו תוקעין בכל העיר כל זמן שב"ד יושבין במקדש. וכתב בתי"ט ש"מ דבזמן שב"ה קיים איירי כו'. אבל לפירש"י ירושלם בכלל מדינה פירשו התו' דהכא לאחר החורבן שתיקן ריב"ז. ולא ידעתי טעם יפה לחלק בין ירושלם ליבנה כשירושלם בחורבנה. אע"פ שראיתי בהשגו' כן עכ"ל:

ואין בזה כל כך תימה אם ירושלם יתרה על יבנה אף בחורבנה. ודעדיפא הו"ל לאתמוהי דלפירוש הנז' ודהראב"ד. ירושלם בחורבנה יתרה על קודם החורבן. וזה דבר אשר נפש היפה תבקש לו טעם הגון:

ונ"ל ליישב דמתני' מיירי לאחר שנפרצו בה פרצות. שחייבין עליה משום ר"ה. משו"ה קודם החורבן לא היו תוקעין אלא במקדש לבד במקום ב"ד. (שהוא בלשכת הגזית או בחיל שבהר הבית והן מכלל המקדש) כיון דבירושלים איכא איסורא דאורייתא בהעברה חשו לה:

ולאחר חורבן שישבו הב"ד בירושלם. הדר הויא לה ירושלים מקום ב"ד. ובמקום ב"ד לא גזרינן. וליכא לאפלוגי בין ירושלים ותוך תחומה. דכל הסמוך לכרך נידון ככרך. (משא"כ כשישבו במקדש. שהיה מקום לחלק בין מקדש מקום ב"ד. לירושלם שאינה מקום ב"ד. אבל כשחזרה כל ירושלם להיות מקום ב"ד. כל המצטרף עמה ונידון כמוה, הרי הוא כהעיר עצמה. ואי אתה יכול לחלוק עיר אחת. וזוהי סברא ישרה) וה"ל כירושלם גופה:

אי נמי דווקא קודם חורבנה. אית בה משום ר"ה. (והיינו נמי כשנפרצה) שששים רבוא בוקעין בה. ואחר החורבן נתמעטו דיוריה מששים רבוא. ואע"פ שפרוצה אינה אלא כרמלית. ומשו"ה יתרה לאחר חורבנה. שאפילו העיירות שבתחומה. נידונין כמוה:

ועוד אני אומר דאחר החורבן דעסקינן ביה. דירושלם יתרה על יבנה. לא אחר חורבן בית המקדש. שלא מצינו שישבו שוב בירושלם. שהרי משכבשה אספסיינוס והחריבה. הלך לו ריב"ז ליבנה. ולא היה עוד בירושלים:

אלא הכא במאי עסקינן. בארבעים שנה עד שלא חרב הבית. שגלתה סנהדרין מלשכת הגזית. וישבה לה בחנויות כבפרק קמא דשבת [דף ט"ו] ובאותן מ' שנה תיקן ריב"ז שיהו תוקעין בירושלים מקום ב"ד. שבאותן שנים לימד ריב"ז ותיקן תקנות. כדאיתא בגמרא דפירקין:

ודתנן משחרב בה"מ התקין. הכוונה ג"כ ע"ז הזמן שהוא התחלת החורבן ודומה כאילו נחרב. ותו משום דבעי למיתני בכל מקום שיש בו ב"ד. ולומר לך שאף לדורות התקין. ולא לדורו בלבד. אלא אף אחר החורבן ממש. בכל מקום שיהא מקום קבוע למושב ב"ד:

ומעתה כל אשר לו חיך יטעם טעם עצום. מה ראו לחלק בין הפרקים והמקומות הללו. שיש הפרש גדול בין ירושלים ליבנה. דהשת' בירושלים דקיימינן בה. אית תרתי לטיבותא. מקדש וב"ד קבוע. משא"כ ביבנה דאפילו ב"ד קבוע ליכא. שהרי גולין ממקום למקום מיבנה לאושא ומאושא לשפרעם כו'. אבל ירושלים עד שלא גלו ממנה. היא העיר אשר בחר ה' לשכנו. ובה עיקר קביעות הב"ד. על כן הדין נותן שתהא יתרה על יבנה. וזה נכון מאד:

ובכן יתיישב גם לשון רש"י. ולא קשיא הא דנקט שיתרה ירושלים בבנינה. ומ"ש התי"ט אליבא דרש"י. דלעולם יש חילוק בין מקדש לירושלים כו'. לא משמע כן בגמרא. והתו' כתבו להדיא איפכא ודוק היטב:

משנה לחם בלח"ש כאילו נחרב. נ"ב וגם כבר חרבה ישיבת לשכת הגזית. שהיתה יסוד למקדש. ועליה היה עומד.

משנה לחם שם יבנה. נ"ב (ועפי"א דסנהדרין משנה ד').