לחם שמים על משנה פסחים ט:ו

שתמורת הפסח קריבה. שלמים אחר הפסח כלשון רש"י. ולכאורה ר"ל דווקא אחר הפסח ולא ידעתי למה כו' ואפילו אם נפרש אחר י"ד כו' מ"מ קשיא למה לא יוכל להקריב בי"ד עצמו. עכ"ל תי"ט:

ואין ספק אצלי שכ"ה כוונת רש"י במ"ש אחר הפסח דהיינו אחר י"ד שהוא הקרבת הפסח דבי"ד ודאי לא חזי לאקרוביה. דהא ודאי עד כאן לא מספקא ליה לר"י אלא בנדחה. דשמע מרביה דאיכא דחוי קרב. ואיכא דחוי רועה. ולא הוה בידיה לפרושי איזה דיחוי יותר גרוע. אם דיחוי דקביעת שעת שחיטה כדס"ל לר"ע. משום דהו"ל כדחייה בידים. או דילמא נמצא אחר שחיטה מיגרע גרע. דהוי דחוי מעיקרו. דלא איחזי בשעת שחיטה לגמרי. היינו דמיבעיא ליה. ופשטה ניהליה ר"ע. דהכי הוא דגמיר ליה רביה. דשחיטה עושה דיחוי שלא לקרב. הא מיהא בנמצא קודם זמן שחיטה. לענין לקרבו מיד קודם שתגיע שעת הקרבת פסח. פשיטא דקרב וכן תמורתו. דאכתי לא אידחי. ומותר הוא וקרב שלמים. זה ברור:

וכיון שזכינו לזה הרי על כרחנו אי אפשר לומר במשנתינו שיקרב בי"ד עצמו. דהא לא מיירי ר"י כלל אלא אי מנמצא קודם שחיטה ועברה עליו שעת שחיטה. או שנמצא לאחר שחיטת הפסח. ותמה על עצמי וכי שלמים קרבים אחר הפסח הלא זמנו של פסח אחר התמיד הוא. ואפילו אחר התמיד לא אפשר. משום עשה דהשלמה. הא ודאי צ"ל כפירש"י דמ"מ אף בדר"י בי"ד גופיה לא מצית אמרת. ושגגה היא ביד הרב תי"ט ז"ל: