לחם שמים על משנה פסחים ז:י

והגידין ישרפו בששה עשר. נ"ל שמכאן יצא לו להרמב"ם מ"ש בסוף הל' ה"פ שאין מנקרין הפסח כשאר בשר. ואף על פי שהראב"ד השיג עליו. הרי ממשנתינו נלמוד כן בבירור שאל"כ מה לנו להשהותן עד י"ו ולעשותן נותר. ומדוע לא ישרפו בי"ד והכי משמע נמי בגמרא ודו"ק. ולטענת הר"א כבר השיב הרב כ"מ. ואני תמה עוד אם כדברי הר"א ז"ל דחייש לאיסורא דרבנן בק"פ נמי. א"כ צריך לחטט אחריו כמו בחולין ונתבאר בפוסקים שצריך לחתוך בעצם במקום יניקת הקנוקנות. והיכי עביד הכי בפסח דאית ביה משום שבירת עצם אף על גב דלייף ביה דאפילו פגימה כדי חגירת צפורן נאסרת בו כפ"ק דחולין [ד' י"ז ע"ב]. ומשמע דהילכתא היא. אף בצ"ע למה השמיטה הר"מ כמו שזכרתי כבר בתשובה עיין ש"י סי'.

משנה לחם בלח"ש. הרבכ"מ (וכך אתה אומר על כרחך בכבד הנצלה עמו. לפמ"ש התו' בד"א. עמש"ל מ"א דפרקין בס"ד).

משנה לחם שם ס"פ. שי"ע (סי"א) ובתשובה כ"י בס"ד.