לחם שמים על משנה פסחים ו:ג

במרובה ובטומאה. כתב בתי"ט לא ידענא אמאי שני סדריה דרישא עכ"ל. וי"ל שבכוונה שינה את טעמו להורות בחילוף זה שהשלש אלה דמנה ברישא דווקא. ובסיפא בלבל את הסדר לאשמועינן. דלאו דווקא עד דאיתנהו לכולהו אלא אפילו בחד סגי. ועוד הוכשר סדר זה מטעם מצוי מצוי קודם. וטהרה מצויה. אבל מועט אינו מצוי כדאי' בגמ' ובמדרש איכה אין לך כל פסח שאין נמנין עליו חמשים ומאה. והוכרח בסיפא להפך הסדר מזה הטעם בעצמו דמרובה שכיחא וטומאה לא שכיחא וק"ל: