לחם שמים על משנה פסחים ה

משנה לחם על החמץ לשון הכתוב הוא. ועל בסמוך משמע. ר"ל סמיכת רשות בעלים.

משנה לחם שחט ישראל עיין מ"ש בס"ד ברפ"ב דיומא. ובפ"ד דקדושין מ"ה. ובר"פ דזבחים. ובחידושי על הרא"ש ריש חולין. ובתשו' כ"י. מ"מ נראה. דהכא אף לכתחלה קשחיט ישראל (וכדמשמע לישנא דמתניתין ודאי) מתוך ריבוי הפסחים שהיו שם ע"פ הרוב. ושמא בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו לא היו רבים כל כך. כמו בב"ש. שנתרבו ישראל מאד מאד. וכמ"ש בגמרא מהפלגת הרבוי העצום. בפסח מעובין ומעוכין. משא"כ בימי מלכי יהודה הנ"ל נתמעט מאד שארית הפלטה מכף מלכי אשור.

י"ד שחל להיות בשבת. כתב הרע"ב ואין יכול לטלטל המקלות עכ"ל. ורש"י נתן טעם אחר לפי שאינו יכול לתקן המקלות:

ולכאורה פירש"י תמוה דבשבת (דקכג"ב) משמע בהדיא דמשום איסור טלטול נגעו בה כפי' הרע"ב. איברא כי דייקינן ע"כ צריכין אנו לפירש"י. דהא מסקינן התם דמקלות דתנן הכא לאחר התרת כלים נשנו. והשתא אע"ג דאפשר למיעבד כר"א דמתני'. מ"מ אחר שאין כאן שבות למה לא התירו. אלא ודאי אע"ג דליכא שבות דבלא"ה נמי אין שבות במקדש. מ"מ שבות שאינה צריכה לא התירו. ומהו השבות אחר שטלטול המקלות מותר הוא אפילו בגבולין. אם לא כדברי רש"י דכאן גזרו שלא יבוא לידי איסור כרת. דהיינו לתקן המקלות:

ולא ידעתי מנ"ל להרע"ב לפסוק הלכה שלא כר"א. והא התם בפ' כ"ה משמע דהילכתא כוותיה ולא מיפלג פליג את"ק. ועוד תדע דהא בקנים סבירא לן דאין דוחין אע"ג דאין שבות במקדש. ועל כן הוצרך שם רש"י לפרש פירוש אחר. ולא קשיא מה שהקשו התו' עליו. ובפ' כל הכלים פירשו התו' שהיו מחללין השבת וזהו כמו שפירש"י כאן ודוק:

אימוריו. כתב בתי"ט בשם הר"מ ז"ל שנקראין החלבים אימורין שאלו הן הדברים האמורים בתורה להקטירן עכ"ל:

ואין טעם בזה שא"כ גם הבשר והדם יקראו אימורים. שהן האמורים בתורה להאכל ולהזרק. וגם היו"ד הנמצאת אחר האלף מורה שאינו לשון אמירת דברים וכן קוראנן האל"ף בציר"י אימורים. לכן נ"ל שהוא מענין אחר. ונקראו כך לפי שהן העילוי והחשיבות מן הקרבן. כדרך כל חלב לה'. ולשון שבח הוא כמו את ה' האמרת היום יתאמרו וזולתן:

ישבה לה בהר הבית. עמ"ש בס"ד בחי' בביאור מאמר דבני בתירה בגמרא דר"פ דלקמן. ובפ"ב דמדות:

משנה לחם בלח"ש. ולהזרק (ובאמת מצינו פ"א בבתרא דסוכה מ"ז. שהכל נקרא אימורים. וכמו שפרשו שם בגמרא. במה שאסור ברגלים. שכולל כל עבודת הקרבנות (וכמדומה שמשם יצא לו להר"מ ז"ל פירושו בכאן. וגם זו מן התימה וקשה מהראשונה. כי אין ענינו כאן. וכן בשאר מקומות שנזכר זה הלשון. כענינו שם) ומפני ההכרח הוצרך הלשון שם להתפרש שלא כמשמעו בכל מקום) וגם כו'.

משנה לחם שם סד"ה ישבה. דמדות. ובקונטרס בנין בית הבחירה פרק ה'.