לחם שמים על משנה פסחים ב:ה

בחלה ובתרומה. צ"ע אמאי לא תנן נמי לחם הפנים אם יוצאין בהם. או לא. דאיכא למימר הכי. ואיכא למימר הכי:

ואין לומר שנכלל בחלות תודה דאצטריך להו. איידי דבעי לפלוגי בהו. בין עשאן לעצמו ובין למכור. וממילא נשמע דכל דאינו משתמר לשם מצה לא נפיק ביה. דאי משום הא לא איריא דמשמע דליכא קפידא אלא במשמרה לשם דבר אחר כגון לשם זבח. אבל לשם מצת פסח דילמא לא בעינן. ושם מצה חד הוא כדאמרינן בעלמא:

ותדע דהכא נמי הכי הוא דהא תנן בסמוך עשאן למכור בשוק יוצאין בהן. אע"ג דלא נעשו לשם מצה דפסח. אלא למוכררן לתודה ונזיר:

ואי משום שמתחלק לכהנים ויש מגיעו כפול. וליתיה לשיעורא. מ"מ הו"ל לאשמועינן כיון דזימנין מצי אתרמויי דמטי להו שיעורא. ותו הרי כ"ג שנוטל ד' או ה' חלות מלחם הפנים:

ואיברא דודאי איכא לאשכוחי נמי טעמא דאין יוצאין בהם. עיין בגמרא (דל"ו ול"ח) כמה טעמים דשייכי נמי בלחם הפנים. מ"מ הו"ל למיתני הא נמי בהדיא. ועוד נ"ל דהוו להו מצה עשירה. לפי מאי דממעטינן אשישה מלחם עוני. משום דאשישה הוי א' מששה באיפה. וחלת לחם הפנים היתה של שני עשרונים שהם א' מחמשה באיפה:

ויש לעיין בענין זה אם מותר ללוש עסה גדולה יותר מששה באיפה משום לחם עוני. ונפק' מנה אע"ג דקיי"ל קבא מלוגנאה לפסחא. היינו לכתחלה (לדעת הרא"ש ז"ל ובאמת לדידן בדיעבד נמי אסורה. משום חימוץ כמ"ש בעזה"י במקומו) אבל בדיעבד אי אזדהר בה מחימוץ כדחזי אפשר דשרי. ואפ"ה למצוה. מ"מ לא נפיק בה י"ח דבעינן לחם עוני וליכא. או דילמא אלישה גדולה ליכא קפידא משום לחם עוני. דדווקא כשעשה העוגה כל כך גדולה. מיקריא מצה עשירה. אבל עשירות בעריסה ליכא. אע"ג דלענין חלה משתתגלגל לחם קרינן לה: