לחם שמים על משנה פסחים א

אור לי"ד. עיין רע"ב ותי"ט. ועוד בה שלישיה פי' הראב"ד ז"ל דתנא אהתחלת הלילה קפיד שיש עדיין קצת אור. ואלולי כן לא היה שם חושך לאור. ואיכא עת קבוע. ומהכא משמע לי דדייק אביי מילתיה דאמר בגמרא הילכך האי צורבא מרבנן כו' לא לפתא בשמעתא אורתא דתליסר נגהי ארביסר כו'. ודוק. דליכא מילתא דלא רמזה רבי במתני':

משנה לחם לי"ד בניסן. וקצר התנא במובן. זה דרכו ברבים מהמקומות.

משנה לחם בודקין עמ"ש הרע"ב. ותי"ט מחית נפשיה לספיקא. אי סגי בבטול בלב בלחוד. ולא קיי"ל הכי. אלא צריך להוציאו בשפתיו. כדאיתא בירושלמי בהדיא עבב"י סימן תל"א. ומ"ש במו"ק שם ובסימן תל"ו ובהדי פלוגתא למה לן בלא"ה נמי אתי שפיר.

משנה לחם מ"ש הרע"ב שמא ימלך על בטולו. ר"ל דאע"פ שהוציאו בשפתיו. מ"מ במחשבה בעלמא הדר קני ליה. משום דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ואפילו בלא מחשבה. אלא משום דאיסורא לא ניחא ליה דליקני. מיהו בגלויי דעתא דחס עליה מלשרפה. סגי למיקם עלה בבל יראה ובל ימצא. ודוק. ועמו"ק סימן תל"ד.

משנה לחם כתב עוד רע"ב ומיהו כו' עמ"ש שם סי' תל"ג.

משנה לחם אין חוששין שמא גררה ע"פ רע"ב וכן פרש"י. ותמיהא לי טובא איכפל תנא לאשמועינן כה"ג דלא ניחוש שמא בתוך שבא לבדוק בזוית זו גררה חולדה למקום הבדוק. ונצריכנו לחזור ולבדוק. אטו הא צריכא למימר דאין לדבר סוף. פשיטא ודקארי לה מאי קארי. לכן נראה לי. דהך בבא פירושא דקמייתא היא. דסד"א הא דתנן ברישא. כל מקום שאין מכניסין בו חמץ. א"צ בדיקה. היינו דווקא בשאין חולדה וברדלס מצויין שם כלל. אבל היכי דשכיחי הני דגררי לחמץ ממקום אחר. ניחוש להו אף במקום שאין מכניסין. דהא כל עיקר הבדיקה מפני הספק היא. ואע"ג דהיכא דבדק זימנא חדא. ודאי תו לא צריך. דלמבדק ומיזל כל שעתא פשיטא דלא אפשר. ומוקמינן דחזקה דבדיקה. מיהא ליבעי הוחזק בדוק פעם אחת. לאפוקי כי לא בדיקניה מעולם. דלית ליה חזקה כלל. לא נסמוך אמאי דאין מכניסין בו חמץ בידי אדם. כיון דמספקא לא נפקא. להכי קמ"ל תו. דאין חוששין לחולדה בכל גוונא. אפילו היכא דשכיחי באותו בית וחצר. לא חיישינן לה ממקום למקום. דאל"כ. אלא דווקא בדלא שכיחי לגמרי באותו בית וחצר. הוא דלא מצרכונן בדיקה למקום שאין מכניסין. אין לדבר סוף. דאכתי ניחוש מעיר לעיר. ולא משכחת לה כלל לדינא דרישא. והא ודאי לא מסתברא לאחמורי כולי האי. אלא מאי אית לך למימר. דלא מחזקינן איסורא ממקום למקום. וכי גמירי דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה. בכל גוונא גמירי לה. כדאמרן.

כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. עבתי"ט. אי נמי אם יחסר לחמו:

משנה לחם בתוך המועד ע"פ רע"ב. ובתי"ט שחשב לעשות סעד לפירש"י. הנה רצה הרב לבאר הסתום בסתום. דערבך ערבא צריך. מאן יימר דפירושו שם משעה הששית (אע"ג דכך פירש"י התם. איהו לשטתיה דהכא אזיל). דילמא לא איירי אלא במועד ממש. משעתא דקאי עלה בכרת. כי משהי ליה. ודיקא נמי. מדפסיק ואמר. ושרפו. פטור. דמשמע אליבא דכ"ע. ומי לא איכא ר"ש. דס"ל לפני זמנו בלא כלום. ולהר"זה מותר אפילו באכילה עד הלילה. לדבריו של ר"ש. אי הכי בבבא קמייתא נמי אתאן לפלוגתא. ותו בר מן כל דין. לא מיבעיא דליכא לסיוע לפירש"י מהתם. ואדרבה תהוי תיובתא כלפי סנאיה דמר. דהא מיהא מודה הרב דבמועד דהתם. כייל ודאי לימי הי"ט עצמו. כדכתב בהדיא. א"כ הכא נמי דכוותה. פרושו דמועד. עצומו של י"ט הוא. כמו בכל מקום. ודדייק הרב מדנסיב לישנא דלאחר הפסח. ולא לאחר המועד. לא דיוקא הוא לגמרי. ולידוק מרישא אפכא. דנקט רבה במילתיה לפני הפסח. ולא לפני המועד. ש"מ דע"כ לפני המועד. לא הוה משמע לפני מועד הבעור. אלא לפני מועד הי"ט. והכי הוא ודאי. דמשו"ה לא סגי דלא נסיב ברישא דמילתיה. הפסח. דמשמע נמי לפני הקרבת קרבן פסח. מקמי דמתסר לגמרי. ואיידי דנקט מעיקרא לפני הפסח. נקט נמי לבתר הכי אחר הפסח. ולעולם במועד. סתמו כפירושו בכל דוכתא. וכ"ש לשון דתוך המועד כדתנן הכא. דודאי משמע כפירוש התוספות. ומסייע נמי. דקתני במילתייהו ולא בדק. בי"ד סתמא. וק"ל. וכן עקר בלי ספק.

משנה לחם יניחנו בצינעא עמ"ש בס"ד במו"ק סתל"ד.

משנה לחם בלח"ש לחמו. נ"ב. ונ"ל דאיכא בינייהו. לרבא דחייש לשמא תטול בפנינו. אפילו אינו אלא כזית. כה"ג צריך בדיקה אחריו. דאכזית עובר. וצריך בעור. כדלקמן פ"ג מ"ב. אבל לרב מרי דחייש לספק. הני מילי דצריך בדיקה. בכביצה. אבל בכזית לא עדיף מהא דשילהי פ"ג. דאין מטריחין אותו לחזור לביתו ולבדוק. אלא על כביצה. ובציר מהכי בבטול בעלמא סגי ליה. אע"ג דודאי חמץ הוא. כ"ש כאן שמבטלו בלבו. ודיו.

משנה לחם אוכלין כל חמש פירוש שעות הללו. ע"ל מ"ב פ"א דברכות. ובמ"ש שם בס"ד. ובמו"ק סימן תל"א ותמ"ג.

משנה לחם מ"ש הרע"ב. ואין הלכה כר"ג. עמ"ש בס"ד בחידושי גמרא. שילהי פ"ק דמכלתין.

משנה לחם מימיהם של כהנים עמ"ש בס"ד מו"ז דשקלים.