לחם שמים על משנה פאה ח:ז

משנה לחם אין פוחתין לעני העובר נראה שמשנתנו במה שמוטל על הצבור לתת לעני די מחסורו שנויה. ולא באנו למחלוקת אם מוטל חיוב זה גם על היחיד. כמ"ש בס"ד (שי"ע סס"ג) דלענ"ד פשוט הדבר. אחד יחיד ואחד צבור שוין בחיוב זה. לקיימו כפי השגת ידיהם. אלא משום דביחיד לא פסיקא. ולא שכיחא כולי האי. שיוכל להספיק לעני העובר עליו תמיד לא יחדל. להיות כל מחסורו עליו. משא"כ סתם צבור. עשיר הוא. וידם משגת להשלים חסרון העניים. ומ"מ הכל לפי הצבור ג"כ. כי לפעמים יש יחיד שמכריע ושקול כנגד כל הצבור. ולפום גמלא שיחנא. ואין בכאן שיעור מעשר וחומש. כמ"ש שם בעזה"י. והוא העיקר לדינא.

משנה לחם מככר בפונדיון עמ"ש הרע"ב. ואע"ג דמשתכר יותר משתות. שרי כה"ג. עיין גמרא דהזהב (ד"מ).