לחם שמים על משנה פאה ו:ו

העומר שיש בו סאתים. לשון הרע"ב עומר שאתה יכול להגביהו כולו כא' לשאת אותו על כתפו. ופירש בתי"ט דר"ל מפני שהנפח מרובה לכך לא יוכל להגביהו וכו' דאין לפרש מפני כובדו. דהא רז"ל [עיין שם בתוי"ט] שקלו האבנים בגלגל מצאו משקל כל א' ארבעים סאה עכ"ל:

ואני מתפלא בכאן על חכמת הרב ז"ל. כי מ"ש ממשא האבנים שהקימו בגלגל. אין זה כלום שאין מביאין ראיה מדורות הראשונים שכוחן יפה. ורז"ל נתכוונו בזה לספר בשבחן ולהודיע הפלגת גבורתם סיפרו מהם כן. מכלל שאינו דבר טבעי. אבל כאן באמת אמרו בנוהג שבעולם שאינו יכול להגביהו מתוך כובדו:

ותמה על עצמך אם אין כובד גדול בסאתים. שלפי חשבון הירו' דפ"י דתרומות שהביא הוא ז"ל עולה צ"ו ליטרין. ואף אם נאמר שהן קלים משלנו וכמו שמצאתי לאחרונים ז"ל בשם הרב בספרו ל"ח שתפס שטת האומרים שמשקל סלע א' לוי"ט שלנו ולכן פירש בד' קבין לתפלה שהן כ"ה ליטראות שלנו. אם כן צא וחשוב סאתים עושים ע"ה ליטרא. והוא בלי ספק יותר ממשא אדם בינוני:

ואת"ל שבימי חכמי המשנה היה כח בני אדם עצום ממנו. יש לנו ללמדה ממשנת מפנין [משנה א] ששם כ' הרב תי"ט בשם התו' והוא מהירו' שאותה קופה של שלש סאין היא. דמשמע שזהו משא אדם בימיהם. ועל פי אותה שאמרו רז"ל בסוטה (דל"דא) דמאי דמדלי איניש אכתפי' תילתא דטוניה הוה. הדבר מכוון מאד. שסאה היא משא אדם א' כשמגביהו לבדו לשאתו על כתפו כדאיירי הכא במתני'. ומשו"ה סאתים הוי דבר שאינו יכול להגביהו כא' וזה נכון מאד בס"ד:

אכן פירושו של הרב תי"ט במ"כ אין לו מקום. לומר שהנפח של סאתים גורם כבדות כזה שע"פ דרכו יהא עולה לערך ארבעים סאה. שהוא ודאי דבר תימה שא"א לאומרו וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו פ"ו דמציע' ועיין מה שאכתוב שם עוד בזה בעזה"י.

משנה לחם צ"ע במ"ש קרמ"ז מענין משקל סאתים. ומ"מ מצטרף הקש והתבן למשא חוץ מסאתים שהם משקל החטים בלבד. יוכל להיות כן. עם שסתמיות לשון המשנה אינו משמע כך. מ"מ אינו מוכרח.