לחם שמים על משנה פרה יב:ד

המזה מחלון ש"ר כו' פטור ע"פ רע"ב דהוי כספק טומאה ברה"ר דספקו טהור.

לכאורה תמהתי מראות. אטו לא ידע מר דאין חייבין קרבן על ספק טומאת מקדש. שוב ראיתי שגם תי"ט עמד על זאת. ולא מצא מענה ללמד זכות על שני גדולי עולם. ואני אמרתי חלילה לי מחדול מלחפש להם טענה. חס לי למימר על תרי גברי רברבי כוותייהו. דלטעו בדבר משנה כדסבר תי"ט. ותרווייהו מרוקא חדא תפיאו. אף לא ידענא. אמאי ניחא ליה בפיר"מ טפי. הא אכתי לא מיתרצא. היכי אחייביה קרבן. תו איכא לתמוהי טובא אפירושא דהנהו תרי אשלי רברבי. דמדמו לה לספק טומאה. אי דר"ה. או דרה"י.

הא לא דמי. היכא אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור. היכא דהספק שקול. כהנהו דפ"ה דטהרות. דאימור לא נטמא. אבל היכא דודאי נטמא. ואח"כ נולד ספק בטהרה. הרי הוא טמא כשהיה גם בר"ה. כההיא דתנן רפ"ה דמקואות. הטמא שירד לטבול כו'. וכן בגמרא דפרק האומר. במקוה שנמדד ונמצא חסר. דהעמד טמא על חזקתו. ודינו כטמא ודאי בכל מקום.

איברא שפיר קאמרי הנך פרשני דווקני (ותי"ט לא קאי אדעתייהו דרבני) פשיטא לא סליק אדעתייהו לחיובי באשם תלוי המוזה מחלון של יחיד כו'. אלא אוקי טמא אחזקתיה. אימור לא טביל. הילכך מייתי קרבן עולה ויורד כדיניה. ברם מחלון ש"ר היינו טעמא דפטור. אע"ג דאכתי איכא למימר העמד טמא על חזקתו. אימור לא נטהר. הא נמי לא מילתא. היכא אמרינן הכי. דווקא כי איתא לטומאה קמן ודאי. כההיא דמקוה חסר לפנינו. משא"כ הכא איירי בספק טומאה שאירעה במ"ח ברה"ר. דהספק הוא אם נטמאו המים. אע"ג דברה"י דינם כודאי. אבל בר"ה. ודאי טהורים נינהו. דאוקי למיא אחזקת טהרתן. וזה ברור.

מחליקין בפיר"מ העתיקו תי"ט. מעמידין צ"ל ממעידים. ויותר נאה בלשון לומר נמעדים. באלו המים.

לפני חלון ש"ר רבותא נקט חלון ש"ר. דאע"פ שהזה על ספק טומאה. לר"ש בתי"ט. שמא צ"ל על (ידי) ספק כו' לפי מש"ל. א"נ לפי שהזה על רבים. ואולי יש בהם שבאים להטהר. מספק טומאה. מ"ש על מ"ש הר"מ בחבור כו'. ולפ"ז דווקא בחלון ש"ר. דאילו בשל יחיד הא אמרן דמסתמא צריך לבדוק כו'. לא נהיר.