לחם שמים על משנה פרה יב:ב

מחט שהיא נתונה על החרס והחרס אינו טמא כו' תי"ט. תמהתי איך יהא זה. ב) והלא המחט אב הטומאה. אלא שיכול להעמידה בפשוטי כ"ח. וא"כ קשה. מאי איריא כ"ח. אבל בחנם הוצרך לומר כן. שהרי אפילו בחרס שמא היה יכול להעמידה. דכ"ח אינו מקבל הזאה. דלא בר חיטוי הוא. ואין לו טהרה אלא שבירה. דמשו"ה נמי אינו נעשה אב הטומאה לעולם. ולכן יכול להזות על המחט בעודו מונח על החרס הטמא. והמחט נטהר. לפי שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה. והשתא קמ"ל בחרס כל דהו. בין טמא בין טהור. אע"ג דלאו בר הזאה הוא. ועדיין לא נעשית מצותן. אפ"ה פסולה ההזאה. בספק מיצה מן החרס.

צלוחית של מי חטאת.

טובל האזוב בה.