לחם שמים על משנה אהלות ה:ז

וכפישה עתי"ט ד"ה חצי טפח. ז"ל וכפישה הוי מלשון הכפישני באפר. שהוא לשון כפיה. דוגמתו מצינו בלשון חכמים. פישון הגמל במדה כפושה מדד.

וכפישה נתונה כו'. ז"ל רע"ב כפישה סל גדול שכובשים שם הזיתים. לדעתי אין צורך לכך לפי שאינו כלי קבול. אלא פשוטי כלי עץ הוא. דאין להם טומאה אלא מדרבנן. ולא בעי בא במדה בכלי כזה. ה' יודע. כי כך פשוט היה בעיני מיד. ושוב מצאתיו ת"ל בסיום דתי"ט בשם מהר"ם. ושמחתי לראות שכוונתי אל האמת.

פחותה עתי"ט סד"ז. כלומר דאילו פקוקה. לא הוי דומיא דב"ח ומשו"ה ל"מ למתני ופקוקה.

לא כן אני אומר. אלא משום דא"כ הויא לה אוהל ומצלת. וטהור מה שבתוכה. ואפילו אין כל דבר מונח עליה. ואיך אפשר לומר טמא.

הרי שהוא בהפך ממה שחשב תי"ט מן הקצה אל הקצה. דוק ותשכח..

אם היה נסר חלק כו'. ותמיהני כיון דכוורת פחותה איך מציל הנסר שעליה אין מקום לתמיהתו. דהא ודאי מיירי בפחותה בלי פקיקה. וכפישה או נסר וסרידה נתונים על מקום הפחיתה. זה פשוט וברור. ותי"ט כד ניים ושכיב כתב כל זה.