לחם שמים על משנה אהלות יז

החורש דיעבד. לפי שאסור אפילו לפנות מקום שם קבר ישראל (ע"ל מ"ג) כ"ש לחרוש.

ה"ז עושה בה"פ נ"ל שלא גזרו על בה"פ אלא כדי שלא יחרושו את הקברים.

בית פרס ע"ל רע"ב. שכתב שמעתי ע"ש שפרסות ב"א נמנעים כו'. וקיים תי"ט הדבר ותלהו באילן גדול בעל תוספות. צ"ע שם. כי הלא נראה שאין טעם וריח בפירוש זה. ומהפך פשטא.

מלטימיא עיין לעיל ר"פ. אז תבין טעם משנה זו. דאי משום חשש טומאה היתה גזרת בה"פ. כלפי לייא. והיינו נמי טעמא דמתניתין דלעיל. ודלקמן בסמוך.