לחם שמים על משנה אהלות א:ו

הותזו ראשיהן אע"פ שעדיין הראש מעורה בעור הגוף. הר"מ. ופכ"מ דאל"כ פשיטא. כלומר דאע"פ שמפרכסין. אינה רבותא כלל. תי"ט.

ואני אומר מדוע לא. ומי יגיד לנו בטבע איזה משכן הנפש החיונית. אם במוח. או בלב. או בכבד. הלא הטבעיים נחלקו בזה. ופשיטא רבותא גדולה היא שהשמיענו התנא. ולכן גם פשיטותיה דהכ"מ. לא ברירא לי. אך מ"ש הר"מ. אינו נראה שיסמוך על הדיוק בלבד. אם שהוא דבר פשוט בעצמו. שאין חיות בעור לבדו.

אבל באמת תלמוד ערוך הוא בפיו של הר"מ. פ"ק דחולין (ד"ך) דעור אינו מעכב בהבדלה דעולת העוף. שאינו מעכב אלא דבר המעכב בשחיטה. והויא לה מתה במליקה. ובהדיא אפליגו נמי אמוראי התם. בפירושא דמתני' דהכא. ומפורש עוד בגמרא דר"פ השוחט. מנין לרבות את הראש שכבר הותז. ופרש"י דבשחיטת סימנין קרי ליה הותז.