לחם שמים על משנה נדה ט

ז' סממנין כ' תו' ה"ה בכבוס טוב. היינו ודאי ע"י בורית מלאכותי (שקורין סאבו"ן. או זיי"ף) כי כיבוס דידן. ובהדיא אמרינן צפון צבע נמי מעבר (וכן קבלתי מאמ"ה ז"ל. שהוא הבורית המעשיי שלנו. והא קחזינן נמי. דמעבר הכתם בטוב) א"כ אין כבוס טוב ממנו. אבל הוא אינו מועיל כלום בהעברה על הכתם. שאם עבר או דיהה על ידו. כדרכו. מ"מ אינו אלא ספק. דהא צפון צבע נמי מעבר. וכן אם עמד בעיניו. עדיין לא יצאנו מידי ספק. שהרי כיון שאינו חזק להעביר הצבע. כמו שהיה ראוי לפי טבעו. א"כ אפשר ג"כ לא הגיע למדרגת הנקיון של ז' סממנין. כי אע"פ שלא עבר על ידו. שמא ע"י הסממנין היה עובר. מאחר שהורע כחו של סאבון זה. ולא נתאמת בו מה שהועד על הצפון האמיתי. הנעלם אצלנו. ולא נתבררה לנו עשייתו. על כן נ"ל שלא לסמוך על זיי"ף שלנו במקום ז' סממנין (כאשר שמעתי מפי אמ"ה ז"ל כד הוינא טליא. מהכרח הנ"ל. לפי מ"ש בגמרא דצפון חזק מז"ס. אכן לפי דעתי. עדיין אין זה מוציאנו מידי ספק כנזכר) כי מעתה חזרנו לדין המשנה הקודמת. שאין בדיקה כזו מועלת. מפני שעד המכחישה עומד בפניה.

לא עשה ולא כלום לא לבדוק ולא לבטל כו' דבלוע שיכול לצאת טמא. תי"ט. אע"ג דכבר נתייבש בו. הא תנן לעיל רפ"ז. דם הנדה מטמא לח ויבש.

ומעטשת דרך מטה. טור. ולא אדע מנין לנו לפרש כן דווקא. ועכ"פ נראה לי דעטוש של מעלה לא גרע. שכן דרך אנשים ונשים אפילו ברעיפת דם הנחירים. רגיל לבוא עטוש אף לפניו.

ובשפולי מעיה בית הרחם. כך פירש"י כאן. וביבמות (דפע"ב) לא פירש כן. עחי"ג שם.

נשים בבתוליהם כו' נראה לי דמענינא דמתניתין דלעיל הוא. ת"ק סבר כל אשה יש לה דם. בין מעט בין רב. משו"ה אפילו אינה רואה. צריכה לחוש לוסת בינוני (משעה שנראית לראיה. והיינו בוחל) היינו משלשים לשלשים. כיון שראויה לראות. אע"פ שלא ראתה. אימור פורתא ראתה. ומדזוטר הוי. אירכס ולא אדעתה. לפי שאי אפשר לאשה בלי דם כלל. כמו שאי אפשר לגפן בלי יין. אלא כשאינה נושאת פרי. ואתא ר"י לפרושי (או לפלוגי) דודאי פעמים אין לה דם כלל. ואינה צריכה לחוש לשום וסת. וזה סימנה. דור קטוע. שאינה הרה ללדת. זה מוכיח שאיננה בת דמים.