לחם שמים על משנה נדה ח:א

על עקבה אחורי כף רגל. עמ"ש בס"ד במהדורה בכלאים פרק ט' משנה ז'.

מן החגור ולמטה. טמאה נ"ל דמן החגור דתנן. היינו כמו שדרך החגור להיות שם על הגוף. והוא מתחת הבטן. ובכתוב וחגורה על חלצים. וכמ"ש בכהנים לא יחגרו ביזע. במקום שמזיעין. ותנא לא למעלה מאציליהן כו'. ואם היא חוגרת על הבטן כנגד טבורה. אין משגיחין בזה. ואין משערין אלא ממקום שראוי לחגור כנ"ל. ומשם ולמעלה. טהורה. בידוע שאין דם הגוף בא לשם. אפילו ע"י שחייה עמוקה. מ"ש תי"ט דאצ"ל מה שמן בית התורפה ולמעלה עד החגור. הוא יו"ד קרת. ההבנה נעדרת. מה לי ממעלה למטה. מה לי ממטה למעלה. היא היא. אך מה שהוסיף בסוף לשונו גם מה שתחת החגורה. אי אמרינן דין החגור. כולל החגור עצמו. כענין עד ועד בכלל. א"כ כי חשיב מלמעלה. נמי היינו הך. ולא שייך נמי לישנא דאצ"ל. אבל לקושטא דמילתא ולדינא. אינו נ"ל להחמיר בכך. ולהכניס מקום החגור בספק.

טהורה כל הני טהורה דמתניתין. אפי' הכתם משוך. ואפילו הוא יותר מכגריס.

וכן בפוליום עתי"ט ששכח מקרא מלא. המטפחת אשר עליך. ולא כתיב אשר על ראשך. וממשנה דכלים לא מוכח מידי.

כגריס עיין שאילת יעבץ (סימן ס"ט).