לחם שמים על משנה נדה א:ה

ג' עונות כו' סמוך לזקנתה ולא ראתה בהן. דיה שעתה. כצ"ל בלשון רפ"ב.

סמוך לזקנתה כל שקורין לה אימא כו' בירו' כל שראויה לקרותה כו'. מכל מקום נראה דלאו בשנים תליא. מדשתק תלמודא. ולא אשתמיט לאשמועינן בהדיא. השנים שראויה להקרא זקנה. אע"ג דאיכא למימר. דסמיך אסתם זקנה. שהיא בששים. כדתנן באבות. סימן לדבר בכלח. שאין זה מוכרח. וי"ל שהאשה מזקנת לפני האיש. כמו שנעשית גדולה קודם הזכר. כדתנן לקמן פ"ה.

אלא נראה דהיינו טעמא שלא נתנו שיעור בשנים. לפי שאין שנות זקנתה ידועות כמו בזכר. כדאמרן. ולא עוד אלא שהזקנה היא בריאה יותר מהזקן. כמ"ש סבתא בביתא סימא טבא בביתא. לפיכך אפשר ג"כ שלא תזקין מהר כמוהו.

ועוד אי אפשר לתת בה שיעור בשנים. לפי שיש אשה מזקנת קודם חברותיה ובנות גילה. או מתאחרת. מחמת חלוף טבעה ומזגה. או מלידות רבות. או מקרי הזמן. מעוני ומרוב עבודה. תמהר לבוא עד שנותיה. ויש להפך. יושבת בקתדרא על מטה כבודה ושולחן ערוך לפניה. שקטה ושאננה. על כן עמד טעמה בה דשנה ורעננה. גם עד זקנה. הילכך נקט מילתא פסיקתא. כפי הראוי לטבעה.

רי"א מעוברת ומניקה שעברו עליהן ג' עונות וא"ת מעוברת לת"ק נמי הא בעי לסוף ג"ח. תי"ט. לא ידענא מאי קאמר. הא ת"ק לא מיירי מפיסוק דמים. דאפילו חזיא בעונות ושלא בעונות. משהוכר עוברה. דיה שעתה. ולר"י בעיא שלש עונות בלא דם. כמדומה ההשמטה שבלשון רע"ב דלעיל (כמו שהגהתי בד"ה ג' עונות כו') הוא דאטעייה לתי"ט.