לחם שמים על משנה נגעים ז

והכוה את המחיה ה"ה לקוצץ בהרתו. ולא שנא בהרת טמאה. ל"ש טהורה (כדאיתא בגמרא פר"א דמילה) והיינו הראויה להטמא (כמש"ל פ"ו מ"ז) ונראה דהוא הדין בשל חברו נמי קאי ליה בל"ת. כמו באיסור הקפה ודכוותה. דניקף ומקיף שוין באיסור.

היתה בראש הערלה ימול צ"ע מאי קמ"ל. הא אינו מטמא בבהרת (ע"ל מ"ז דפ"ו) דבודאי לא עדיף ראש הערלה. מראש הגויה (עמ"ש שם בס"ד) וי"ל דמיירי בחזרו בו ראשי איברים. כבר"פ דבסמוך. א"נ אפילו לא חזרו. כיון שמעכבין את הפריחה. הו"ל ראוי להטמא בנגע הבהרת. כמ"ש רע"ב להלן מ"ה.