לחם שמים על משנה נגעים ו:ח

ואינם מטמאין משום מחיה עתי"ט מ"ש על הר"ש. דא"כ מאי האי דאינם מטמאין משום מחיה. הא אדרבה טהורי מטהרינן משום פרח בכולו אומר אני סד"א היכא דאיכא מחיה מעכבא.

ודלדולין הם חתיכות בשר יוצאות מהעור תלו' נמצאות בכל מקום בגוף (כמו ששנינו ספ"ז דבכורות בעלי דלדולין פסולין באדם) וצריך לומר ע"כ דאין נדונין כעור בשר. אלא כשהם רחבים שטוחים כגריס. בכדי שיוכל הנגע להראות כולו כאחד. אבל במקום שמשפע ומתחדד. עד שאינו כשיעור נגע. ודאי אינו נדון כעור הבשר. ולא ידענא אמאי פשיטא ליה לתי"ט כולי האי. מ"ש הר"מ בזה. עד דהוה ק"ל למאי אצטריך למתנייה. ומ"ש בשם מהר"ם. אינו מובן לי. והא דתנן הדלדולין שבראש ושבזקן. לרבותא הוא דנסבה. אע"ג דמקום כינוס שער נינהו (ואינו מטמא בבהרת עד שיקרח) ולא מבעיא דלדולין שבשאר מקומות הגוף החלקים. אלא שבודאי אין כל הדלדולין שוין בכך. וכמש"ל.