לחם שמים על משנה נגעים ד:ט

ופשתה כחצי גרים ועוד ובפשתה לאחר הפטור כו' לר"ש ניחא דקסבר חכמים מטהרין לגמרי ולא משכחת לה אלא בסוף שבוע ולאחר הפטור אבל רע"ב לא הי"ל לדקדק ולהתנות בכך. תי"ט. לא ידענא מאי ניחותא להר"ש. אפילו בבבא דלעיל תמיהא לי. כ"ש בהך בבא. דפשתה חצי גריס ועוד מקמי דהלך מן האום. היכי אפשר דמטהרי רבנן.

ולרע"ב קשיא אפכא. דהו"ל למידק ואתנויי. דבפשתה והלך מן כו' דווקא איירי בסוף שבוע. דר"ע לטעמיה. דס"ל פשיון בתוך ימי הסגר. סימן טומאה הוי. אע"ג דבתוך כך הלך מן האום. כיון דאכתי אשתייר כשעור ופשיון עמו. וחכמים מטהרין. דמצרכי פשיון אשעורא קמא.

ופשתה כגריס ועוד והלכה כו'. ופשתה לאחר הפטור כו'. וכ"כ הר"ש. מ"מ כי לא מוקמינן כו' הכא נמי אפילו קודם הפטור בסוף שבוע מצינן לאוקמה כו' תי"ט. אף כאן התמיהא במקומה עומדת. על הר"ש ביתר שאת. אי איתא דלאחר הפטור מיירי. מי איכא למימר תראה בתחלה. אטו לית להו לחכמים דפשיון מטמא לאחר הפטור. אפילו בכל שהוא. כ"ש בפשתה כל כך. ומאי מהני הלכה לה האום בתר הכי. אכתי טמא הוי. ולא תראה החדשה בתחלה להסגיר. עד שיטהר מן הראשונה. דאין מסגירין את המוחלט. הא ודאי מילתא דתמיהא טובא. ולא ידענא לה פתר. אלא כדפרישית דכולהו בבי סתמא בחד גוונא איתנו ובתוך ימי הסגר עסקינן. דפשתה והלכה דמתוקמא שפיר. למר כדאית ליה. ולמר כדאית ליה. וכדלעיל. אלא דבכל בבא אשמעינן מילתא וק"ל.

בהרת כגריס ופשתה כגריס נולדה לפשיון מחיה לפי מש"ל (מ"ו אבל אינו מוסכם) צ"ע מאי טעמייהו דר"ע וחכמים. הא ודאי מקום המחיה ממעט שעור הנגע. וטהור הוא לד"ה. וצ"ל בעל כרחנו. הכא נמי לא דק. כדפרישנא לעיל מ"ו.

ופשתה כגריס נולדה לפשיון מחיה או שער לבן והלכה לה האום הכא נמי פרשוה בפשתה אחר הפטור. ונכנס מהר"ם בדוחקים גדולים ועצומים מאד. ולענ"ד לא צריכנא למדחק בה כלל. אלא כוליה פרקין סתמא בתוך ימי הסגר קאי דפשתה. ובסוף שבוע ראה שנולדה בפשיון מחיה או שער לבן. וכבר הלכה לה האום. ואזדו לטעמייהו. ר"י מטמא. דחשיב פשיון ואום לנגע אחד. והרי סימן טומאה עמו. וחכמים חשבי פשיון כי קאי לחודיה. לנגע אחרינא. א"כ מחיה שנולדה בו. ממעטת שיעורה. ובעינן רבתה בהרת. משו"ה תראה בתחלה להסגר. לראות אם תפשה. והשער לבן שנולד בו כמו כן. אינו סימן טומאה שהרי קדם לבהרת. אע"פ שנולד אחר שפשה. מ"מ הפשיון הלז לא נדחה עדיין להסגר. שהרי נולד בתוך ימי הסגר. ואין מסגירין את המוסגר. והשתא דחזי ליה בסוף ומשכח להו בהדדי. פשיון ובו שער. דיינינן ליה דקדם שער לבן. שהרי לא הפכתו הבהרת אחר הסגרה דקמא אזיל ליה. לפיכך תראה.