לחם שמים על משנה נגעים א:א

שתים שהן ארבע גרסינן עמ"ש בס"ד ריש שבועות.

שאת ערע"ב אין שאת אלא לשון גובה. עיין גלעד בסיעתא דשמיא.

שניה לה כצמר לבן והוא עז בלבנינותו יותר מסיד ההיכל. צ"ע איך יתיישב זה בחוש שלנו. כנראה שהצמר המלובן הוא כהה הרבה מכל סיד המצוי אצלינו (באיורופא הצפונית) אולי סיד ההיכל היה כהה יותר (עם שהוא נגד הסברא) ולכן תלאו בהיכל. לא סתם סיד. אמנם אפשר היה הצמר שלהם לבו יותר משלנו. גם אפילו בארצות הללו אין כל צמר שוה בלבנונית. יש בארץ הגר צמר רחלים ארוך וקשה. הוא לבן מאד.