לחם שמים על משנה מקואת ח:ה

אבל טמאה היא ע"ג רוקה ז"ל תי"ט. ומדברי הר"ש נראה דע"כ לא מטמאינן במגע. אלא כשתרוק כו'. אבל ל"נ כמ"ש ע"כ.

דברי הר"ש נכונים בלי ספק. והתי"ט לא עמד על סודו. ובעזה"י נתגלה לי אמתת הענין. על פי חקירה אחרת תורנית. כמ"ש בס"ד במו"ק א"ח סי' תר"ג. יע"ש.

ואם הדיח את ידיו במים טהורים הלשון היולי. משתמע לכמה אנפי. איכא למימר. ת"ק בהדחה סגי ליה. בלא רפוי. ואתא ר"ש למימר. דאפ"ה בעי רפוי. ור"ש לחומרא. וי"ל ת"ק תרוייהו קבעי. הדחה ורפוי. ור"ש לקולא קאמר. דברפוי לחוד בלא הדחה סגי. א"נ ת"ק. או הא. או הא. קאמר. ור"ש ס"ל דווקא ריפוי. אבל הדחה לא מהניא. או דילמא לת"ק הדחה דווקא. וריפוי לא מהני מידי. ולר"ש דווקא ריפוי. א"ד תרווייהו קבעי. משו"ה לא מכרעא. וכיון שכן לחומרא בעינן למיזל. דהא ספק בשל תורה הוא. ותימה על מה סמכו לפסוק להקל.