לחם שמים על משנה מידות א

בשלשה מקומות בעיני נראין דברי המפרש. שהיו שומרים ביום ובלילה. שלא כרע"ב ותי"ט. אדרבה ביום יותר נכרת. הגדולה והכבוד.

והלוים נתבאר בד"ה (א' ט'). שהיו באים לשבעת הימים מעת אל עת. שהיו הלוים נחלקין לעשרים וארבע משמרות. כמו הכהנים. והיו משמרות הלוים ג"כ חוזרות חלילה. לשמור כל משמר שבתו. כמו הכהנים. כמ"ש ריש תמיד. ונראה שגם הלוים היו חלוקים לבתי אבות. מכל בית אב היו ממנים שומרי השערים והפנות. לשמור משמרת כל בית אב יומו. כענין בתי אבות של כהנים לעבודה דבר יום ביומו. גם מהם לקחו שומרי שלשה המקומות. לכל יום. מבית של אב אותו יום. שבודאי לא היו יכולים אנשי משמר אחד להתמיד בשמירתם כל השבוע. אף לא יום אחד רצוף. אלא ודאי היו גם בני בית אב מתחלקים לכתות. ומתחלפים לשעות במשמרו'. ולא נזכר ג"כ כמה אנשים היו בפקודת משמר משמר. או היה רק אדם אחד שומר. וכ"מ בגמרא דריש תמיד.

איש הר הבית נראה שהוא הממונה על הפיסות. והוא הסגן.

מחזר על כל משמר ומשמר בין של כהנים בין של לוים. עמ"ש בס"ד רפ"ה דשקלים.

ואבוקות דולקות בשבת. מדליקן מע"ש. אבל נכרי לא היה יכול להדליקן (אפילו את"ל שאין שבות כזה במקדש) שהרי אין הנכרי רשאי להכנס שם. לכן אם ארע שכבו. היה מוכרח ללכת ולחזר באפלה.

משמש כניסה ויציאה ע"ל פ"ב מ"ב בס"ד.

קפונוס נ"ל שהוא לשון הקף ופניית שמאל בדרך נוטריקון (ואף אם תהא מנה יוונית. אין זר לדרשה כך. עיין מ"ש בעלית הלשון לבית מדות שלנו בעזה"י) כענין הרכבת שם קפנדריא (ואף היא מלה יונית בעצם) וזה לפי שלא היו לכניסה ויציאה. רק שני שערי חולדה. והקפונוס עשוי לצורך מי שארעו דבר שמקיף לשמאל כמש"ל רפ"ג. וכמו שפירשתי שם בס"ד.

בן לוי לוקה עמ"ש בי"ד פ"ה דשקלים.

הם אומרים שאר משמרות. דבהו קעסיק וקאי. אינהו דקאמרי הכי. כלומר ע"י נעורו. והיו מזדרזים שלא יעבור גם עליהם כוס. שוט שוטף כי יעבור.

ראב"י אומר כו' דילמא פליג את"ק. וקמ"ל דלא עבדי תרתי עונש ממון וגוף. אלא היה די באחד ומעשה רב.

טדי נ"ל דבר נאה בבאור המלה. שלא יכלו לה המון המפרשים. והיא לדעתי מורכבת. כמו טנדו. שפירושו גוף זוגי. טן. גוף. דו. שנים (כמו דו פרצופין) מקוצר מן דיו. דיופרא דיופולי דיוסטר. וכן רבים. ופעם ישתמשו במלת די לבד. ויעזבו הוי"ו. והרי די ודו. הוראה אחת להן. בשגם היו"ד קודמת במלת דיו. מלבד שאותיות הנוח מתחלפות. ולפי זה יהא טדי. כמו טנדי. רק שהנו"ן חסרה. כמנהגה לפול מן התיבה במקומות רבות. ותהיה מובלעת בדג"ש הדלי"ת. ובאורו שער עשוי מגוף זוגי. היינו משתי אבנים מוטות. שמהם הוא עשוי. הרי זה ישר נכון לענין. וא"כ הטי"ת פתוחה. גם לגרסת ראבי"ה ברי"ש. יכולני לומר שהוא מלשון טור בארמי. תרגום של הר. על שם שנראה כתל עגול. או יהא מלשון טירה. טירת כסף. אך הגירסא בדלי"ת מכוונת מאד.

שער הדלק הראבי"ה כתב. שמעתי שהיו מביאין דרך אותו השער אש כו'. ולא נהירא. שהרי מבית המוקד היו מביאין האש. להצית המערכה. והוא בצפון.

אחת מימינו ואחת משמאלו עמש"ל על ציור המקדש.

שלישי לו שער בית המוקד כצ"ל. במשניות של תי"ט נשמטה תיבת שער.

טלאי עפד"ה היה ראוי להיות טלי. בפלס קני מנורה. אלא שלשון חכמים הוא להמיר ארש הנחים זה בזה. ויש לו חבר לחילוף כזה גם במקרא.

שני שערים עתי"ט שהעתיק לשון המפרש דגמרת תמיד. וז"ל א"נ דסמיכי אהדדי. לא ידעתי פירושו.

ישנים שם עיין ריש תמיד.

איש כסתו בארץ עיין לעיל מ"ט.

המפתחות תלויות בה נראה שאלו המפתחות של בית המוקד הם. ובודאי שהיו נועלים אותו בפנים. כמ"ש גם תי"ט ופשוט הוא מאד. גם מוכרח מההיא דתנן בריש תמיד הממונה בא ודופק עליהם.

נתן כסתו עליה ישן לו על הטבלא. וכסתו כנגד ראשו. וזה כדי שלא יגביה אחד הטבלא. ויקח השלשלת ויפתח השער שלא מדעתו. וצ"ל שמקום הטבלא בחלק החול שבבית המוקד. וכן שכיבת פרחי כהונה דלעיל שם היתה. כי ישיבה ושכיבה. חדא מילתא היא. וכמ"ש ריש תמיד.