לחם שמים על משנה מנחות ט:ז

חוץ כו'. נראה פשוט דשעירי ע"א אין בהן סמיכה. אע"פ שכתב הר"מ שהן שוין לכל דבריהם. דלא גמירי אלא שתי סמיכות בצבור. וי"ל דכר"ש אמרה לשמעתיה. צ"ע.

חוץ מן הבכור כו' שנאמר קרבנו כו' לשון הר"מ.

והוא מגומגם. אין בו טעם. איברא מעקרא קבעי תלמודא למילף מיעוטא מתלתא קרבנו יתירי. ונ"ל פירושו דווקא קרבן המיוחד לו שמביאו ברצונו. אע"פ שאינו חייב בו. לאפוקי הני דאין באין בנדר ונדבה. והיינו משום דהוה ס"ד לאתויינהו בק"ו משלמים. מיהו במסקנא דאיפריך ק"ו. לא צריך למיעוטא. קראי אסמכתא בעלמא. ולא להכי הוא דאתו. ולא הבינותי מ"ש התו' תימה נילף מהקשא דכל הקרבנות. כדדרשינן ביום צותו כו'. ותרי תמיהי נינהו. חדא דהא אין כל הקרבנות טעונין סמיכה. ותו דמביום צותו נמי לא קדריש לכל הקרבנות (הא ודאי ליתא וק"ל) אלא להקיש בכור ומעשר לשלמים בלחוד.