לחם שמים על משנה מנחות ד:ג

קרבו כבשים בלא לחם שהרי לא הי"ל לחם אלא מן. רע"ב.

קשיא לי היאך א"כ קרבו תמידין במדבר. ומוספין דבעו נסכים. ולחם הפנים שעשו במדבר. ולמ"ד קרבו גם נסכים במדבר. מהיכן היו באים. וצ"ל בודאי. שממה שתגרי או"ה היו מביאים להם. שוב ראיתי שגם תו' נתעוררו במקצת. ומ"ש הם צ"ע.

וכל האמור בת"כ לא קרב במדבר וזה קבלה בידו הר"מ. תמהתי על עצמת חכמת הר"מ (ותי"ט שנמשך אחריו. ולא חלי ולא מרגיש) שלא ראה את זה מן המקרא שצווח כך. כי בת"כ לא נזכרו קרבנות צבור. רק שנים אלו. עומר ושתי הלחם (שתלאן הכתוב זה בזה. וכחד חשיבי) וכתוב בהם ביאה לארץ. וכתיב ועשיתם ביום הניפכם. וכתיב והקרבתם על הלחם. משא"כ קרבנות המוספין שבחומש הפקודים. לא נזכר ביאה וישיבה. זה פשוט מבואר במקרא. ולא מפי הקבלה. ולכן אמרו ר"ש כדבר ידוע וברור.