לחם שמים על משנה מנחות יא:א

שתי הלחם עתי"ט שתמה על התו' בחנם. כי ראית התו' ודאי טובה מחותה שהביא הוא. שכן מפורש בה שתי לחם. גם מ"ש שכינוי יחסר מוסב על האדם.

אינו כן. שא"כ יהיה פועל עובר. ואינו אלא בודד. והעד. אל יחסר המזג. וכן יחסרו לחם ומים. בודד כחברו בצורה. ויחסרו המים. וכן כל הנגזרים משורש זה. בודדים הם. וכ"כ קמחי. ועוד אם כדבריו. שהכנוי מוסב על האדם. לא יחסר לחם מיבעי ליה למימר.

נלושות א' א' אינן נלושות עסה אחת לחלקה לחצאין. אלא עושה אותן שתי עסות מתחלתן.

שבעה ארבעה עשרה חמשה כל הני דתנן הכא סתמי. טפחים נינהו. וגרסינן להו בה"א. לבר מארבע ושבע דאצבעות. דלשון נקבה נינהו.

שתי הלחם ארכן שבעה כו'. ל"ל לתת טעם בזה. ע"ד הנעלם. כי שתי הלחם בעצרת. רומז לזווג הקדוש הידוע בחכמת האמת. שנעשה ביום מתן תורה. אחר ספירת שבעה (שבועות) נקיים. שנטהרה האשה לבעלה. ונכנסו לחופה בחודש שמזלו תאומים. והיו תואמים כאיש והלויה שלו. ונשלמו תקוניהם בשבעת ימי הבנין. המשלימים קומתם כנודע. לכן ארכן שבעה. ורחבן ארבעה כנגד ארבע אותיות הוי"ה. וקרבנותיהם כמו כן ארבע. אבל הן אצבעות. כנגד ארבע אותיות דידה אדנ"י. כי אצבע אלהי"ם היא. כל זה בחינת זו"ן. אמנם בשבת. יש בחינת תקון אריך. בכללות ה' פרצופין. וע"ש כך נקראין לחם הפנים (כמ"ש שיהיו לו פנים הרבה) ולכן היו שנים עשר חלות. כמנין ז"ה אלי. שכולל י"ב אלכסונות. והיו שתים מערכות. שש המערכת דאריך. ושש דזעיר. הנודע בשם שש קצוות. והיו ארכן עשרה. נגד יס"ב. וכן מספר אותיות מילוי שם הוי"ה. ורחבן חמשה. לרמוז על כללות פרצופי האצילות הקודש. וקרנותיהן שבע אצבעות. בבחינות זו"ן. שבעה ימי הבנין. והוא שבא ר"י לפרש. בסימנו הנפלא באותיותיו המחכימות. כי זד"ד נוטריקון זה דודי. כי אז נעשים דודים. וגי' ט"ו כשם י"ה. שממנו הזווג וקניית המוחין כידוע. ושל לחם הפנים. סימנו יה"ז. כמנין ך"ב אותיות התורה. כללות עולם האצילות.